פנים.
מצלמות מסביב, שורה של עיתונאים וקהל, מיקרופונים בכל מקום,
תאורה מלאכותית.

מצד אחד יושבות כמה פעילות של "נשים בשחור" ו"ארבע אימהות".
מהצד השני יושבת אישה פלשטינית, לבושה בלבוש מסורתי, שמנה, עם
רעלה על הראש. נקרא לה פטמה. מאחוריה דגל פלשטין.

גבר קם ומסמן בידו להתחיל בשידור.

קמה פעילת שלום ישראלית, נקרא לה סתיו. סתיו היא בת 45,
מסופרת קצר מאוד, לבושה בבגדים יפים - מכנסיים, חולצה ווסט.
לאוזניה עגילים ארוכים אך עדינים, שפתיה יבשות ועורה קצת
מקומט.

סתיו (בטון הכי רגיש ומתחסד שאפשר): "כאישה לאישה, אני מבנה את
כאבך, אחותי הפמיניסטית. רק אנחנו הנשים, שיולדות ומביאות חיים
לעולם, יכולות להבין ולהזדהות כל אחת עם הכאב של הצד השני
שמאבד את ילדיו בעימות המיותר הזה. צריך להקשיב בסכסוך הזה
לקול הנשי, קול של שפיות, של הבנה, של פיוס, של שלום. כאישה
לאישה, אני פונה אלייך, פטמה, בוא נתפייס ונביא את השלום,
האחווה והדו-קיום לאזורנו ונסיים סכסוך זה."

הקהל והעיתונאים קמים ומוחאים כפיים בתשואות אדירות. פטמה
נשארת אדישה. כעבור דקה נרגעות התשואות. שורר שוקט באולם. כולם
מסתכלים על פטמה (המצלמה מתמקדת בפטמה). כעבור דקה פטמה קמה
באיטיות מכסא הפלסטיק שהיא יושבת עליו. היא הולכת הצידה ויוצאת
עם עגלת תינוק.

פטמה (לסתיו): "הדא אחמד. הואא איבני."

סתיו ניגשת אל העגלה ורואה ראש של תינוק והשאר עטוף ומכוסה
בשמיכות עבות.

סתיו (מחייכת): "איזה תינוק מתוק" (מדגדגת את השמיכות) "קוצ'י,
קוצ'י, קוצ'י."
פטמה (לשאר הפעילות): "אודרוב הנה" (מסמנת להם בידה להתקרב).

כל שאר הפעילות מגיעות ליד העגלה. גם הן מתחילות להתפעל
מהתינוק ולומר "איזה חמוד", "איזה מאמי", ללטף וכו.

הקהל מוחא כפיים בהתלהבות. גם פטמה מוחאת כפיים, רק לאט יותר.
המצלמה מתמקדת על התינוק ורואים את ידי הפעילות הישראליות.

בום!!!

פיצוץ גדול שמקורו בעגלת התינוק מרעיד את החדר. הבזק אור אדיר
ואחריו עשן סמיך והרבה ערפל.

(עד כאן הגרסה המצונזרת. מי שרוצה לראות דם וחלקי גופות ידמיין
לעצמו איך נראה האולם אחרי הפיגוע, כאשר התפזר כל העשן.)