דף מספר ארבעים ותשע, זה היה שמו של דף בתוך בלוק מכתבים. בלוק
פשוט, לא גדול מידי ולא קטן מידי. דף עשוי נייר דק המעוטר
בעשרים וארבע שורות ישרות ומסודרות. ארבעים ושמונה דפים נחו
מעליו ועוד שלושים ותשעה מתחתיו והוא חיכה, חיכה לתורו שיגיע.
הוא יכול היה רק לשער מתי תורו מתקרב לפי הלחץ שפחת מעליו עם
כל תלישה של דף מהבלוק. על מנת להעביר את הזמן, הפעיל דף מספר
ארבעים ותשע את דמיונו והחל לפנטז על ייעודו.
"מעניין למה אביא שימוש" חשב לעצמו. "הייתי רוצה  להיות איזה
מכתב חשוב, לאיש חשוב, מכתב כזה שתמיד שומרים במקום מכובד. אני
מקווה שלא ייפול בחלקי להיות מכתב המביא בשורות רעות כמו פרידה
או פיטורין. אולי אהיה ברכה ליום הולדת ואשמח מישהו? ואולי,
והכי כדאי, אהיה מכתב אהבה, מכתב כזה ששומרים לנצח, שאהוב
יכתוב לאהובתו עד כמה הוא מתגעגע ואינו יכול בלעדיה. הוא יאהב
אותה לעד וילך אחריה עד קצה העולם, המכתב יהיה כמובן חתום
בנשיקה".
כך העביר דף מספר ארבעים ותשע את ימיו ולילותיו כאשר בכל פעם
הוא נעשה יותר חסר סבלנות ויותר מתוח.
והנה היום הגיע, דף מספר ארבעים ושמונה נתלש מעליו ושבריר קל
של משב רוח נגע בפניו של דף מספר ארבעים ותשע, שנייה לפני
שנסגר מעליו הבלוק.
"זהו, התור שלי הגיע, עוד מעט אמלא את ייעודי".
הוא מיד בדק את כל הזויות, על מנת לוודא שכולן תשעים מעלות,
וכן דאג לוודא שכל השורות ישרות ומסודרות.
האור הגיע, דף מספר ארבעים ותשע חש בחום נעים ורך המלטף אותו,
הוא חש במשיכה קלה ובתחושת השחרור בזמן תלישתו מתוך הבלוק.
איזו קלילות, איזו רעננות להיות דף נפרד בפני עצמו, לא מחובר
לשום דבר, לא לחוץ בין דפים אחרים, רק דף אחד קל וגמיש המתעופף
עם כל מגע קל של רוח.
והעט מתחיל לכתוב ולרוץ על פני השורות.
"איזו הרגשה מופלאה של הדיו הנספג בתוכי, של העט הנוגע ולא
נוגע בפני, לזה חיכיתי, לתחושות מופלאות אלה".
דף מספר ארבעים ותשע שקע בעונג בחוויות החדשות שפקדו אותו, הוא
ספג כל מגע של העט וכל תחושה שהותיר בו הדיו, הוא היה מאושר.
במבט חטוף יכול היה לראות שהכתוב הוא סיפור הרפתקאות על נער
שיצא למסע מפרך על מנת למצוא אוצר באי בודד, אוצר שיביא ברכה
ושלום לבני ארצו.
"וואו, סיפור הרפתקאות מופלא, בוודאי יהיה רב מכר גדול ומצליח,
זאת אפשרות שאפילו לא העזתי לדמיין לעצמי, להיות מפורסם, אני
מחכה לרגע בו ידעו כל שאר הדפים איזה גורל נפלא נפל בחלקי,
איזו הזדמנות...". כך שקע לו דף מספר ארבעים ותשע במחשבות
ופנטזיות על עתידו הזוהר, בעוד העט ממשיך לכתוב.  
פתאום הרגיש דף מספר ארבעים ותשע בצריבה חזקה. "איי... מה
קורה?... מה זה הכאב הזה?" בבדיקה מהירה הוא הצליח להבחין שקו
גס וארוך חוצה אותו לכל רוחבו ומבטל את הכתוב.  
מה זה?... רגע... אני לא מבין... הרי..."  אך קריאותיו לא
עזרו, לפתע חש במתח מכל הכיוונים והוא החל להתכווץ ולהתכווץ עד
שנעשה כדור קטן מקומט ודחוס, הוא חש בדחיפה וברוח חזקה שהעיפה
אותו עד שנחת במקום קטן וחשוך.
"איפה אני?... מה זה החושך הזה?" שאל עצמו בחרדה.
דף מספר ארבעים ותשע היה מפוחד ומבוהל וחלפו מספר דקות עד
שהצליח להחזיר לעצמו את נשימתו. כשהצליח להירגע מעט החל לשחזר
את המאורעות המצמררים שעברו עליו בניסיון להבין מה קרה. ואז
הוא נזכר: "אוי לא, קרה לי הגרוע מכל, אני זוכר את הספורים
האלה על החושך הזה והתחושות האלה. מעולם, מעולם לא דמיינתי
לעצמי, אפילו בחלומות הכי גרועים שלי, שבסוף אהיה סתם... דף
טיוטה".