כל געגוע
כמו ציפור מפרפרת
ברשתות הציידים
כך גם ליבי

געגוע. כמו הנרקיס שפרח הבוקר בגינתי.
מהזרעים שזרענו רק אתמול בגינתנו כבר נבטו עלעלים ירוקים.
בדממת הבוקר האביבי הזה, את זכורה לי כמו ציפור שיר בבוקר שבת.


נרות שבת על שולחני. שני נרות. שתי להבות.
שני אורות מאירים זה את זה.
בדממה מתלהבת לוהבת להבתך לידי.
בדממה מתלהבת, לוהבת להבתי לידך.

זה לא עוד שיר אהבה.
זו צעקה שנשמעה מהדהדת בואדי.
צעקתי מהר להר.
הקשבתי להד.

שבי מולי ואימרי לי מי את.
אשב מולך ואומר לך מי אני.
אחר כך נשתוק.
שתיקה.

אהובתי.
כמו שיליה בבטני.
כשיצאת - ילדתי את עצמי.
מגע עור פניך החלק באויר הקר.
מגע עור פניך בעורי.
צחוקך ותנועות ידיך שנגעו בידי.


כבר שישה.
כבר שישה ימים שהלכת.
כבר שישה ימים שהלכת ואני
כבר שישה ימים שהולך
וקם
והולך
ומועד
ונופל
וקם
והולך


דומדמניות.
כמו כלניות, כל נגיעה שלך.
וראשך, כמו תפרחת השקדיה ריחנית.


בדרך לירושלים הכלניות פורחות
כל המיכתמים האדומים האלה
אלף נגיעות מכחול
כמו אלף הצחוקים שלך
כמו אלף הנשיקות שלנו.