חיי היו כמעט מושלמים,
הם היו מאוד מסודרים,
בוקר קם לבית ספרי,
צהריים לביתי למנוחתי,
ערב עבודה או הולך עם
חברים, בקיצור חיים טובים.
מטיבעו של האדם לנסות דברים
חדשים, אם זה סיגריות, נרגילה,
ואפילו סמים...
כולם אומרים ננסה קצת רק
בשביל ההרגשה,אבל קצת יוצאים
מזה וזה בעיה.
חיי כבר לא מסודרים,
בהי"ס נגמר,חברים
לא רוצים אני רק מכחה ללילה הבא
כדי שאוכל לחזור להרגשה.
כולם רואים, כולם יודעים,
כולם שונאים, אך לא את
הסמים...
אלא אותי, והם אומרים
איך הרסתי חיים כל כך טובים...
יצאתי מזה עם עזרה,
עד היום אני אומר תודה,
כל החברים לאט לאט חוזרים
ואת סליחתי מקבלים.
ועולם לא אשכח את הנפילה. |
