אתמול נפגשתי עם אבא שלי בפעם הראשונה, הוא היה מאוד קשוח,
גברי, מרשים. ניכר היה עליו כי יש לו דברים יותר חשובים לעשות
מאשר להיפגש עם הבן שלו בן ה-23 אשר רואה אותו בפעם הראשונה.
הפגישה ארכה כשעתיים, שזה שעה וחצי יותר ממה שרציתי, יותר ממה
שתכננתי.
בהתחלה, נפגשנו, לחצנו ידיים, הצגנו את עצמנו, סיפרנו בדיחות,
הרצנו גסויות, הכל הלך "כמו שצריך" כמו שאני עם חברים.
ואז, הוא שאל אותי בקשר למה שקורה איתי בחיים, למה שאני רוצה
להיות, למה שאני עכשיו... לשאלה כזאת מעמיקה, לא הייתי מוכן.
אומנם הוא אבא שלי והכל אבל לשאלה כזאת גורלית לא הייתי מוכן,
לשאלה הזאת לא הייתה לי שום תשובה שנונה, צינית או מתחכמת.
הוא, אבא שלי, התחיל להסביר לי על מה שהוא עשה בעשר השנים
האחרונות, פוליטיקה.
הוא אמר שהפוליטיקה נתנה לו את כל התשובות שהוא צריך בחיים,
היא מילאה את כל משאלותיו הכמוסות ביותר, היא גרמה לו להבין מה
התפקיד שלנו בעולם הזה וכמה אנחנו חסרי משמעות לעומת אנשים
אחרים, בוגרים יותר, בשלים יותר, זה כאילו שברגע שנכנסת למעגל
הכוח הזה כל השאלות הגורליות והקיומיות שלך מקבלות תשובה וכל
החיים מתבהרים.
אמרתי לו שאני אחשוב על זה ושנדבר כבר, מתישהו.
למחרת בבוקר התקשרתי לאימי וסיפרתי לה על הפגישה שהייתה לי עם
אבא שלי. סיפרתי לה על מה שהוא עושה בחיים וניסיתי להפגין ידע
בחייו של האבא שלי, האבא אותו לא הכרתי בכלל, סיפרתי לה כי הוא
הציע לי להשתתף בפוליטיקה ואת כל הדברים הטובים והמיוחדים
שהפוליטיקה יכולה להעניק לי.
לאחר שהוצאתי את כל מה שהיה לי על הלב, את כל ההתלהבות שחשתי
בקשר לאבי, לאחר כל זה, היא סיפרה לי משהו שלא חלמתי עליו, היא
גילתה לי את הפרט החשוב ביותר מחייו של אבי, פרט שהוא עצמו
"שכח" להזכיר בשיחתנו, אבי נישא והתגרש משבע נשים שונות ויש לו
ילדים מכל מערכת נישואים שאי- פעם הייתה לו, וכל פעם, במהלך
הנישואים, אישתו ביקשה ממנו גט בטענה שהוא משקיע מעט מדי זמן
במשפחה ויותר מדי זמן בפוליטיקה שלו.
למרות תחנוניה של אימי החלטתי לנסות להשתתף בפוליטיקה של אבי,
חשבתי שזה יקרב אותנו, יעזור לנו להשלים את מה שהפסדתי בעשרים
ושלוש השנים האחרונות.
ארבעה ימים לאחר השיחה עם אימי התקשר אלי הביתה אדם אשר הציג
את עצמו כיעקב לוי, מנהל מערכת הבחירות של אבי וראש משרד יחסי
הציבור שלו. אותו יעקב לוי טען כי הוא יהפוך אותי מוכר ואהוד,
לאדם אשר נערך ומוערך בכל הארץ, למנהיג חזק אשר ינהיג את
נתיניו באחדות לעבר המטרה.
גיחכתי לעצמי,
'לבן אדם יש שאיפות' חשבתי 'אומנם לא מציאותיות אבל עדיין,
שאיפות'.
כיומיים לאחר אותה שיחה יעקב לוי התקשר אלי שוב וקבענו להיפגש
תוך ארבעים דקות בחנייה של הדירה שלי.  לבשתי ג'ינס משופשף
וחולצת טריקו לבנה וירדתי למטה.
תוך פחות משלוש דקות ראיתי מכונית ארוכה לבנה עוצרת בפתח
החנייה לבניין בו גרתי. מן המכונית יצאה דמות מרשימה וגבוהה
לבושה חליפה כהה ומשקפי שמש שחורות אשר הסתירו את עיניי הדמות
שמולי.
-"יעקב לוי, נעים מאוד" אמרה הדמות,
-"הי, אני גיא" השבתי והושטתי את ידי ללחיצה, להפתעתי התעלם
האיש מהיד המושטת ופתח לי את הדלת למושב האחורי של המכונית.
במושב האחורי חיכתה לי חליפת עסקים שחורה אשר התאימה למידותיי
באופן מפליא, בכיס הקדמי של החליפה היו זוג משקפי שמש שחורות
ומבריקות.
נסענו לביתו של יעקב לוי, בית מפואר ועצום בגודלו.
שאלתי את יעקב לוי כיצד השיג את הכסף למימון הוילה העצומה אך
הוא רק השיב "...בבוא הזמן, בבוא הזמן...".
ניסיתי להמשיך את השיחה איתו, משהו שיגלה לי פרטים על אבי, אך
הוא בשלו ממשיך בתשובות מתחמקות ובלתי מובנות.
לאחר סיקור כל התוכניות לעתיד התחלתי לשווק את עצמי ברחבי
העיר.
מר לוי החליט כי ארוץ לראשות העיר לבד, ללא תמיכה של מפלגה
מאחורי.
...אמי נשכחה ממני לגמרי, גם אחי ואחיותיי ואף חברי, אני מתחיל
לחשוש כי מעולם לא היו לי אחים או חברים או שאולי פשוט לא
איכפת לי. איכפת לי ממה? זאת אפילו אני עצמי לא ידעתי.
תוך מספר חודשים נבחרתי למשרת ראש העיר ברוב עצום של 87% דבר
אשר היה נדיר בעירנו ואיני בטוח כי נראה בה כלל וכלל.
השתכרתי, השתכרתי מהכוח שהיה בידיי, השתכרתי מתהילת הניצחון
ומהעוצמה שהחזקתי בידיי.
ביתי, שכני, כולם נשכחו ממני כלא היו, אמי ואף אחי ואחיותיי לא
עניינו אותי יותר, כל מה שעניין אותי היה להשיג עוד כוח, לצבור
כסף, רכוש, עוצמה, שליטה באנשים...
יעקב לוי בא לברך אותי על הניצחון הסוחף למשרת ראש העיר, כחמש
דקות לאחר מכן כאשר מר לוי יצא מביתי החלטתי 'בעזרתו של מר לוי
ארוץ לראשות הממשלה...'.
ציפיתי לראות את אבי, משהו שיוכיח לי שכל השיחה שניהלנו רק
חודשים מספר לא הייתה על מנת לגרור אותי למקצוע הזה, הוכחה
קלושה כלשהי לכך שאבי רצה אותי בתוך חייו ולא רק כקישוט על
הנייר, על כך שבנו הוא ראש עיר "גדולה וחשובה"...
הבחירות לראשות הממשלה היו 'שונות'.  הן לא היו קשות אך מצד
שני גם לא היו קלות, הייתי מוקף בחבורת  צבועים שניסו לרמוס
אותי, להרוס אותי, ולעשות כל שביכולתם כדי למנוע ממני את
התפקיד הנכסף...
אנשים צבועים, אבל עשיתי להם בית ספר... הם ניסו לרמוס אותי,
עם כל ה"אידיאולוגיות" שלהם. חבורת צבועים אשר מתיימרים להיות
יפי נפש...
ניצחתי.
אני לא מאמין שהצלחתי להיות ראש ממשלת ישראל.  המדינה החזקה
ביותר במזרח התיכון, בעלת עוצמה גרעינית.  הרגשתי את הכוח
בידיי, משכר אותי, מעצים את הרגשתי, סוחף אותי לעולמות שכמותם
לא הכרתי עד כה, אנשים רגילים היו נתונים לשליטתי, בהינף יד
יכולתי לשלוט את פני המדינה ובהינף שני להחזיר אותה למצבה
הקודם, יעקב לוי לא יאמין כאשר יגלה שנבחרתי, הוא יהיה מרוצה
ממני, מאוד.
אבי... אבא שלי... האדם שבשבילו עשיתי את כל זה... אינו פה
לראות את זה. חשבתי שלפחות אחרי שנבחרתי לראשות הממשלה הוא
יבוא להגיד לי מילה, או להתקשר. הוא לא עשה לא את זה ולא את
זה. החלטתי ביני לבין עצמי כי מעתה אני אשלוט בחיי, לא אתן לאף
דמות לשלוט בי, ברגשותיי. לא אתאהב, לא אכעס, לא אבכה, לא אצור
מערכות יחסים... מעתה אהיה אדון לעצמי ולא משנה מה יקרה, אני
אהיה היחידי שאשלוט ברגשותיי...
העוצמה לא הספיקה לי, רציתי עוד, רציתי לשלוט בעולם, רציתי
לשלוט גם בלבבותיהם של האנשים.
הליך הבחירות התבטל.  הייתי כל כך נערץ על עמי עד שחשתי כי
להליך הבחירות אין טעם יותר.  סתם הליך בירוקרטי, בזבוז של זמן
ושל מקבלי המשכורת, ומשלמי המסים, כמובן...
ידעתי כי בבוא הזמן אכפיל את עוצמתי ואהפוך לאדם החזק בעולם,
היה לי כוח, כסף, עוצמה. אך תמיד, לא משנה כמה כסף היה לי,
בכמה אנשים שלטתי, תמיד הרגשתי את הדבר ההוא, הדבר שלא ידעתי
איך להסביר אותו אבל רציתי אותו, והייתי מוכן לעשות הכל בשביל
להשיג אותו.
המטרה הבאה הייתה שליטה יחידה בארץ... הורדת בעלי ההון
ממשרותיהם על ידי יצירת אינפלציה רחבה ויצירת מגזר יחיד אשר
יהיה בעל ההון ויחזיק בכל החברות הציבוריות והפרטיות גם יחד...
המגזר הזה, יהיה אני!
שוב פעם נזכרתי באבי...
אני בטוח שהייתם מחבבים אותו, אדם חברמני אשר מתלוצץ בכל
הזדמנות שיש לו. זה היה יכול להיות משעשע לגדול יחד איתו באותו
בית... כאשר הוא מתפקד בתור אבא...
כעסתי, הרגשתי כי שוב פעם איני מצליח להשתלט על רגשותיי. מיהו
האדם הזה שאני מעריץ כל כך?!? סתם אחד שבא יום בהיר ואמר שהוא
אבא שלי... לא זכרתי אותו לפני או משהו. סתם... איש שהפך להיות
אבא לאחר שתי דקות של הנאה...
התפטרתי.
עזבתי את משרתי כשליט הכל יכול של ארץ ישראל.  הבנתי כי
האירועים גרמו לי לא להיות מי שאני באמת.  הפוליטיקה שלו גרמה
לי לעשות דברים... והרי אחד מעקרונותיי הוא לשלוט בחיי,
ברגשותיי ובמעשיי...
זהו.
היום אני בן אדם חופשי שמח ומאושר...  עד כמה שאיש אחד יכול
להיות.
הנדר שנדרתי עודו חיי וקיים, לעולם לא אתן לאף אחד, לאף אחת,
להשפיע אלי... להגיע אל האני האמיתי.
ועל הדבר הזה... לא אסלח לאבי לעולם.

נ.ב.
אם תהיתם בקשר ליעקב לוי...
כשנה לאחר התפטרותי הוא נעצר באשמת מעילה בכספי המדינה, מעילה
של כשלוש מאות מיליוני דולרים... להגנתו הוא טען שזו לא הייתה
אשמתו... שהוא משוגע, מפגר שיכלית, לא שולט במעשיו...
כיום הוא בכלא, מרצה מאסר של שלושים שנה.
אם תשאלו אותי, הוא צודק,
אף אחד לא שולט בפוליטיקה, זו הפוליטיקה ששולטת בנו.