|
פוסע צעדיו בסמטה חשוכה
איש שביר לבן עם נפש אפורה
וצילו הכבד מלווה אותו מתחת
בדרכו אל הלא נודע
הילת אור זעירה
מפיגה את האיימה
מפלגת את דרכו באפלה
בדרכו
אל הלא נודע
צעד, עוד צעד
ולמרות שרידי ההילה
הסוף לא נראה
רק טחב, קור וערפל
חדרו מבעדה
אף לא הם האירו את הדרך
אל הלא נודע |
|
|
לפעמים אני שוכח
שיש אנשים
בעולם, אבל רק
לפעמים.
לפעמים אני שוכח
שיש חיות בעולם,
אבל רק לפעמים.
לפעמים אני שוכח
שיש צמחים
בעולם, אבל רק
לפעמים.
תמיד, אבל
תמיד... אני
שוכח שאני הוא
אני.
אלוהים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.