הזמן הוא שינויים "נראים לעין", כאילו שהיו "נראים לעין" ללא
קיומה של כירורגיה פלסטית וכאילו המתקיימים ונוצרים באורגניזם
האנושי.
יש להגדיר שינויים אילו. אין חולקים ששינויים בהוויה הם בבחינת
שינויים וזאת כיוון שניתן להעריך שינויים אילו במספר מדדים,
כלומר אם היינו מצלמים שני מצבים שונים בהוויה היינו רואים
שישנם הבדלים. אבל האם הם מעידים על קיומו של זמן בבחינת קו
רצף או בתצורה שונה (למשל מעגלית), לא ברור. הייתי מגדיר את
השינויים, כשינויים פיזיולוגיים פנימיים (ובמעוטם חיצוניים)
המביאים בסופו של דבר לחישוב הקץ של האורגניזם כלומר השינויים
החלים בנו (לדוגמת תהליך המיטוזה) מבשרים על סיום חיינו, זהו
בעצם הזמן אנו ייחודים ולאחר שנסיים את "זמננו" תם דבר ולא
ישוב. באותו אופן (כדוגמה נוספת), העולם יכול להיווצר ולהיהרס
עד אינסוף פעמים, אך כל בריאה והרס הם בבחינת אירוע ספיציפי,
שכן רק עולם אחד נברא ורק אותו עולם נהרס ואין בריאה אחת דומה
למשנה ואין הרס אחד דומה למשנהו. אין לזמן משמעות מעבר לקיום
של הפרט, אין לזמן משמעות מעבר לקיומו של העולם. הזמן נוצר עם
כל אחד מאיתנו וימות עימנו כמאמר: "לא היה זמן לפני, עימי בא
לעולם ועימי גם ימות".