תמימות אוחזת אחיזת עניים משתפרת שהולכת ונופלת
תהום ענקית ללא סוף ביקורתי שנגמר בדיוק כאן
התחלה של מודעות עצמית שמסתיימת בתהום רדודה ושפוכת דם
שם יושבת הגברת הגדולה פנים  שטניות של טוב העולם שזז ומתדרדר
כמו סלע שמתגלגל בגוף האדם ונשפך לכוס שנשארת ריקה מתוכן שלא
קיים בתת מודע של הצמחים הגודלים בגינה שלא קיימת בכלל ובכל זה
אדם מחפש את האני שלו שנמצא מתחת לאף הקטן של הברבי המושלמת
העברת מיניות וקטשיות שקשורה בכלום שסובב אותנו יום יום והוא
טוב ואוהב והזיקפה שלו מושכת אותן אליו ומפעל החיים שזורם
בכישון הנפלא והחיים שבורחים לי מבין האצבעות של האלוהים הלא
ידוע  הוא לקח את המכתב וזרק לפח זרק עליי את עבודתי הלא
מוגמרת שלא נגמרת שהסוף שלה תלוי בחיים שלי והחיים שלי תלויים
בו אבל הוא לא מבין והעולם
העולם מושלם כולם חיים בשלהם את היום יום את אוצרות כדור הארץ
שכולו בגודל חיידק שקוראים לו האנושות