חושך, חושך נורא היה מסביב, לא היו עצים, פרחים, לא שמים  לא
ימים  ולא אדמה, לא היא כלום מלבד חלל ריק. ואז מתוך החלל
הריק יצאה נשמה אחת בודדה היא ריחפה מעל לחלל הריק, ותוך כדי
כך יצרה לעצמה גוף זכרי. לאט לאט  נוצרו לו רגליים ואז הבטן
והגב הידיים הצוואר ובסוף הראש. הוא הסתכל על הכל וחשב שיהיה
נחמד לו היה לו מקום לגור אז הוא יצר גן יפיפה. בגן הזה היו
עצים ופרחים, אבל לא ציפורים או פרפרים שום דבר חי מלבדו לא
היה,  והוא הרגיש נורא בודד, ואז הוא ראה חמש בורות גדולים בגן
שלו זה היה מוזר כי הוא לא זכר שחפר בור כלשהו, הוא התקרב אל
הבורות והסתכל עליהם והציץ לתוך הבור הראשון ובתוך הבור הוא
ראה מים, ובבור השני לא היה דבר מלבד אדמה, בבור השלישי לא היה
כלום, אבל הוא יכול היא להרגיש מין משב רוח משונה, בתוך הבור
הרביעי היתה לבה רותחת ובבור האחרון לא היה כלום, אבל, שהסתכל
פנימה הרגיש נעים וחמים בפנים בתוך תוכו, עמוק בלב . הוא ישב
והסתכל שעות בבורות הוא לא ידע מה לעשות איתם ואז פתאום עלתה
מחשבה בראשו הוא יצור חמש נשמות ושם אותן בחמשת הבורות ישב
והסתכל לראות מה יקרה, ובאמת קרה משהו.
מבור המים יצאה נערה עם שער, עיניים ושפתיים כחולות ועורה היה
לבן פנינה, היא לבשה שמלה כחלחלה ארוכה. מבור האדמה יצאה נערה
עם שער חום כהה, עיניים חומות ושפתיה אדומות כורד ועורה היה
לבן חיוור, היא לבשה חולצה וחצאית קצרה בצבע ירוק עז. מבור
הרוח יצאה נערה שמנמנה לבנבנה עם שיער לבן צחור עיניה כחולות
שקופות המשתקפת בהן סופה לבושה היה צנוע במיוחד שמלה לבנה עם
כוכבים הרוקדים עליה בסיבובים. מבור האש יצאה נערה עם שיער
בצבעי האש, עיניים שכאשר מסתכלים לתוכן רואים אותם בוערות,
עורה היה לבן ככל השאר, אך ללחייה היה סומק ורדרד, שפתיה היו
אדומות כדם כך גם ציפורניה, היא לבשה חולצה וחצאית חושפניות
במיוחד. מהבור האחרון שהיה מסתורי במיוחד שלא היה מובן מה יצא
ממנו, הגיחה עלמת חן בלונדינית עם עיניים ירוקות נוצצות כברקת,
עורה היה צחור ושפתיה ורודות , מלבושה היה שמלה ארוכה וצבעונית
עם חגורה שבמרכזה ממוקם לב גדול וזוהר.
הנשמה הבודדה הסתכלה על חמשת הבנות שיצר ושאל "מה אתן חושבות
על הגן שלי? איני יודעה מה הוא עוד צריך, מה אתן חושבות?"
הבנות הסתכלו על הגן ובת הרוח ענתה "הוא יפה מאוד, אבל חסר בוא
כמה דברים, כמו רוח למשל" הנערה נשפה ובין רגע התחיל לנשב משב
רוח רענן ואז החלו  שאר הבנות להוסיף דברים לגן רק בת האהבה לא
זזה ממקומה הנשמה שאלה אותה "מה קרה מדוע אינך מוסיפה לגן
ממתנתך?" והיא ענתה "כי איני יודעת מי אתה ואיני יודעת מי
אני!" הנשמה עמדה ובחנה את הנערות ולאחר כמה רגעים ענתה "אני
הוא אביכן ואתן בנותי הרי יצרתי אתכן, הלא את היא קולר- בת
האהבה, ואת מעוף- נערת הרוח, קיילה- נערת האדמה, להב- נערת האש
ואחרונה חביבה צדפה- נערת המים, ואתן בנות יקרות יכולות לקרוא
לי סוער-שולט הנשמות". הבנות יסתכלו אליו ואחר כך על עצמם
וחיכו והמשיכו בעבודתם לשפר את הגן. תוך זמן קצר הגן נראה
מדהים רק אזור אחד בגן היה אזוב ועגום זה היה האזור השחור אף
אחד מין הבנות לא רצתה להתקרב לשם בגלל, שהאזור גרם להם להרגיש
כאב וסבל נורא מבפנים אז הם לא יתקרבו אפילו סוער לא התקרב
לשם.  
חוץ מזה החיים בגן היו שלווים ושמחים רק דבר אחד הפריעה לשלותן
הבנות כל הזמן רבו בלי הפסקה, בגלל שכל אחת מהבנות האמינה שהיא
חזקה יותר, חכמה יותר ויפה יותר מהשניה  רק קולר לא רבה איתן,
והן לא רבו איתה וזה שמח אותה, כי היא לא רצתה לריב איתן, אבל
היא גם היתה נורא עצובה, בגלל שאחיותיה רבו בלי הפסקה. גם
לאביהן נמאס ובגלל זה הוא יצא למסע ולפני ,שיצא אמר לקולר
"אחיותיך צריכות לפתור את זה לבד, אבל את תעזרי להם ואל תדאגי
אני אשוב" ואז הוא עזב.
האחיות המשיכו לריב גם לאחר, שאביהן עזב הן רבו על כל דבר, וזה
היה כבר בלתי נסבל, אבל מה, שהן לא ידעו, שהמריבות שלהן מזינות
את האזור השחור והעגום. ויום אחד יצא ממנו רעשה גדול וחסר פנים
הוא הרס את כל בגן, הבנות ניסו להילחם בו כל אחת ניסתה לחוד,
אבל הן נכשלו, והאשימו את אחת והשניה וזה רק חיזק את הרשע
הגדול חסר הפנים, ורק קולר ידעה זאת
הבנות המשיכו לנסות, אבל נכשלו כל פעם עד שלבסוף נמאס לקולר
והיא צעקה ואמרה "אתן לא מבינות, שאתן רק מחזקות אותו הוא
ניזון מה רגשות השליליות שלכן אתן רק מחזקות אותו למה בכלל אתן
רבות אין לכן על מה, אתן כולכן יפות, חזקות וחכמות ויש לכם
כשרונות שונים, אך שווים אז מה הבעיה" הבנות יסתכלו על אחותן
ואז על עצמן חיכו ואמרו מילה אחת פשוטה "סליחה". ואז הם יחדו
כוחות ויחד עם קולר יצליחו להביס אותו, אבל זה עלה במחיר כבד
הרשע הגדול חסר הפנים עזב ולקח איתו את קולר.
הבנות לא ידעו מה לעשות הם ישבו בגנם הארוס והרגישו איך יורדות
הדמעות מעיניהם אביהן חזר ומצא אותן כך ושאל מה קרה לגן ואיפה
קולר הבנות יסתכלו על אביהם ולא ידעו מה לומר לו, ורק למעוף
היה את האומץ להתקרב אליו ולספר לו הוא ישב והקשיב ולא אמר
מילה אד, שמעוף גמרה לספר ואז הוא אמר "אובדן אחותכן הוא נורא,
אבל היא לא היתה רוצה, שנתאבל אליה היא היתה רוצה שנשקם את הגן
ו..."  המילים פשוט נעתקו בפיו  הבנות שאלו אותו "אבא הכל
בסדר" סוער רק יכול היה להצביע ולהסתכל למרומים הבנות עקבו אחר
מבתו ואז גם נשימתן נעצרה שם למלא היה כדור גדול מרחף לו בחלל
הריק.
הבנות ישבו שם והסתכלו על הכדור וניסו לנחש מעין בא, מה שהן לא
ידעו הוא שהן יצרו את הכדור המשונה בעזרת כוחותיהן וקולר.
הם ישבו וחשבו, שיהיה יפה עם היה לו צבעים, עצים ופרחים הן
החליטו לבקש מאביהן, שירשע להן לתת חיים לכדור והוא יסכים.
בעזרת הציפורנים שלהן הם שירטטו על הכדור גבולות לה אגמים,
ימים, הרים, גבהות וכ'ו ואז הן מלאו את הכדור בצבעים, עצים,
פרחים ואלמנטים. את הימים, אגמים, הנחלים וכ'ו מילא צדפה במים,
את היבשה צבעה קיילה בירוק וחום, והצמיחה עצים, פרחים, דשא
וכ'ו, מעוף הציפה את העולם ברוח נעימה ובאוויר בראיה לנשימה
ולהבה יצרה כדור אש ענקי, שיחמם את העולם החדש שלהן. ולכבוד
העולם הזה אביהן נתן להן מתנה כדור בנוני חיוור בשביל ,שכדור
האש לא יאיר כל הזמן בשביל שהיה זמן לנוח בעולם הזה.
הזמן אבר והבנות אהבו נורא את עולמן החדש, אבל הוא נראה כל כך
בודד ואזוב, ואז הן חשבו, שאולי יהיה נחמד אילו היה שם עוד
משהוא מלבדן הן החליט ליצור חיים חדשים בשביל עולמם הן ביקשו
רשות מאביהן והוא, אך אסר על להבה ליצור בטענה, שאף יצור אינו
יכול לחיות באש, אך שאר הבנות יכולת ליצור כל עוד זה כשור
לאלמנט שלהם, וכך התחילה מלכת היצירה.
צדפה יצרה דגים, דולפינים, לויתנים, תמנונים וכ'ו, קיילה יצרה
אריות, צביים, ארנבות, חפרפרות, פילים וכ'ו, מעוף יצרה את
היונים, את הסנוניות, את יונקי הדבש וכ'ו. להבה ישבה בצעד
והסתכלה על אחיותי יוצרות והרגישה קנאה עזה בתוכה "זה לא פאר"
אמרה ובדיוק אז הגיע להחלטה. היא מצאה פינה בעולם שאחיותיה עוד
לא הגיעו אליו ויצאה שם עמק סודי היא גנבה נשמות מאביה וקצת
מהאלמנטים של אחיותיה ועברה לגור בעמק. שם ישבה שעות במערה שלה
וחשבה על יצור כלשהו, שאפשר לצור, שיוכל לחיות גם באש. ואז עלה
לה הרעיון היא יצרה את הדרקונים, זוחלים ענקיים ארוכי צבר עם
כנפיים היורקים אש, ואשר מסוגלים לחיות באש.
ללהבה נשאר עוד קצת נשמות אז היא החליטה ליצור יצור שלא קשור
לאלמנט שלה והיא יצרה את השדונים, הם היו בעליי גוף אדם, אך עם
אוזניים מזדקרות וזנב היא יצרה שלושה סוגים שונים של שדונים
שדון יער, שדון כפר ושדון עיר  אז שלחה אותם ליערות והשדות
מחוץ לעמק ושקטה לזמן מה.
באותו זמן מעוף וצדפה טילו להם בשקט ושלווה ביערות, שלפתע קלטו
עיניהם מראה של יצור מוזר היו לא אוזניים מחודדות וזנב וגוף
מוזר הוא עמד על שני רגליים וגופו היא שונה מזה של החיות, והיה
עוד משהו הוא דיבר כמותן הן הסתכלו  עליו, ואז אמרה צדפה "לא
זכור לי, שיצרנו יצור כזה מעין הוא הופיעה לדעתך" מעוף הסתכלה
עליו ואז ענתה "הוא בטח יצירתה של להבה רק היא מסוגלת ליצור
משהו כזה" צדפה הסתכלה על אחותה פניה היו נראו המומות מאוד,
כשענתה "אבל אבא אסר עליה לצור זה בלתי יאומן הוא יכעס מאוד,
אך בכל זאת הם באמת מעניינים יהיה מעניין לראות אותם במים את
לא חושבת, הימים יפים מאוד ואני נורא אוהבת את חברתם של הדגים
והדולפינים, אבל הימים קצת משעממים" "כן אני יודעת גם אני
מרגישה כך, שאני מסתכלת על הציפורים, ואני נורא אוהבת אותם, אך
גם לי נורא משעמם. תגידי צדפה  היצורים הללו לא היו יותר
מעניינים אילו היו להם כנפיים"
כן אני משארת מעוף בואי אסור לנו לשקוע בחלומות כאלה אחרי הכל
אנחנו לא יכולים להגשים אותם בואי נמשיך לטיל", אך למעוף היה
רעיון אחר  בראשה "תקשיבי צדפה אני חייבת ללכת לדבר אם אבא זה
נורא חשוב זה בסדר עם הלך" "כן בוודאי מעוף יקירה"  וכך נפרדו
האחיות שם צדפה חזרה לימים שלה והיא אולי חשבה שמעוף הולכת
לראות את אביהן, אבל לא כך היה מעוף יצאה לחפש את להבה.
היא חפשה הרבה מאוד זמן היא השתמשה בכל ציפורי למצוא את להבה
ואחרי חודשים של חיפושים מפרחים היא מצאה אותה לבסוף.
להבה היתה בחדר העבודה שלה ששמעה דפיקה על דלתה היא פתחה אותה,
ושם בפתח היתה אחותה מעוף. האחיות הסתכלו על אחת והשניה במשך
דקה, ואז חבקה להבה את מעוף והזמינה אותה להיכנס. הם ישבו בחדר
האוכל ופטפטו מאט "או אחותי היקרה מעוף מה שלומך הכל טוב אני
מקווה" או הכל בסדר גמור להבה, באתי לכן בשביל לקבל את רשותך
ליצור עוד סוג של אחד מין היצורים שיצרת" "על איזה יצור את
מדברת מעוף" "על היצור הזה עם האוזניים המחודדות ו..." "אה את
מתכוונת לשדונים", התפרצה להבה לדיברי מעוף,  "אה כך קוראים
להם כן אני רוצה לבקש, כפי שאמרתי את רשותך ליצור 3 סוגים
חדשים של שדונים יש לי כמה רעיונות, אבל לא אממש אותם ללא
רשותך אחרי הכול הם רעיון שלך אחותי" "אל תדאגי מעוף יש לך את
רשותי המלאה אני אפילו אעזור לך" "נהדר בואי נתחיל מיד" וכך הם
הלכו לחדר העבודה והתחילו לעבוד, כעבור שעה בערך היו להם 7
סוגים חדשים של שדונים שדון אוויר, הוא נראה כמו כל שדון רק עם
כנפיים, שדון מלאך, יש לא כנפיים של מלאך, שדון מים, שדון קיץ,
שדון אביב, שדון חורף ושדון סתיו.
מעוף גם יצרה 2 יצורים חדשים את הרוחנים שהם נראים בדיוק כמו
בני אדם רק עם כנפיים ואת הסופונים, שהם נראים כמו בני אדם
קטנים בערך בגודל הזרוע עם כנפיים. הבנות היו מאוד מרוצות
מעצמן, אך ידעו, שאביהן יכעס מאוד, ושצדפה לא תהיה כל כך מרוצה
מי זה שיצרו שדון מים, אבל זה לא הפריעה להם להיות מאושרות
וגאות בעצמן.
עברו כמה חודשים עד, שצדפה הבחינה בשדוני המים ושראתה אותם
כעסה מאוד איזו זכות יש להם חשבה בליבה, ואז החליטה ללכת על
העמק של להבה ולדבר איתה ועם מעוף. היא הגיע לשם ודפקה על הדלת
להבה פתחה ,ושראתה את צדפה ידעה מיד על מה היא בא לדבר. צדפה
נכנסה והסתכלה על אחיותי ואמרה "איך אתן מעיזות, איך אתן לא
מתבישות הימים  הם שלי רק לי יש את הזכות ליצור יצורי ים" להבה
ומעוף הביטו על אחת והשניה ,ולאחר מכן פנו על אחותן ואמרו
"אנחנו יודעות, שהימים שלך, ולא היתה לנו כוונה לקחת לך אותם
זה פשוט, שהם נורא משעממים וחסרי פעילות היה חסר שם משהו,
ועדין חסר שם משהו את אמרת זאת בעצמך אולי תנסי להוסיף להם קצת
חיים". צדפה שתקה לכמה זמן ואז אמרה "אתן צודקות" ועם מילים
אלה עזבה את העמק, ואחרי כמה ימים מעוף ולהבה כבר יכלו לראות
שני יצורים חדשים שוחים בין הגלים ויצורים אלה היו בני-הים
ונימפות המים, שראו אותם הם יצאו מיד לחפש את צדפה, ומצאו אותה
מטילת באחו גדול ויפה הם שאלו אותה "מה קרה חשבתי, שאת לא רוצה
ליצור עוד חיים" וצדפה ענתה "חשבתי הרבה על מה שאמרתן ואתן
צודקות הימים באמת קצת משעממים אז הוספתי להם חיים", ובזמן שהן
3 האחיות דיברו ונהנו קיילה יצרה יצור חדש ומדהים יש לו 4
סוגים שונים וכולם מדהימים היא יצרה את הסוס המעופף, את
חד-הקרן, את הקנטואור ואת הסוס הרגיל. ואחרי שגמרה היא הלכה
לאחיותי ושאלה "תגידו אתן לא עייפות אתן לא רוצות לישון אתן לא
חושבות, שזה הזמן להתאבל על אחותנו היקרה" מעוף ענתה "כן אנחנו
כן חושבות כך, אבל לא נוכל פשוט לעזוב אני לא ארגיש טוב עם
עצמי עם  נעזוב" "לא אנחנו לא פשוט נעזוב" אמרה להבה והוסיפה
"אנחנו ניצור עוד 4 גזעים לעולם זה 3 הגזעים הראשונים יהיו
בני-תמותה, אבל בני הגזע האחרון יהיו בני-אלמוות והם ישארו פו
לדאוג, שעולם זה לא יחרב" וכך הם יצרו את העלפים, את הגמדים
ואת בני-האדם והגזה הרביעי היה גזה האלים, שישארו וישגיחו על
העולם, שלא יחרב.
וכאן בא לסיומו סיפורו של העולם שנמצא מעבר לכל מה, שקיים