האבנים שלכם יעלמו מזכרוני עוד לפני הסימנים. המילים שלכם לא
יטרידו את מנוחתי ולו לרגע אחד. שגרת יומי תמשיך, וזה יהיה
נצחוני. נצחון... גם זו מילה מגוחכת, והרי שגרת יומי אינה שווה
מאבק. שינוי חברתי עגום עטוף במעטה החשיבות העצמית של גיל
הנעורים מדרבן אותי להמשיך, ועל כן אלך לישון. עבור מקום היא
אמרה - הוא מתיישב. הספרים שלהם לא מרשימים אותו, המספרים
מעורפלים, הוא רץ.

לא היה זה יום רגיל. האוויר היה שונה, האנשים היו שונים,
לפידים בוערים מקדמים את פניה. שלטים, המון שלטים, קופירייטרים
להמונים חורזים חרוזים, אמרות פוליטיות, צעקות מתערבבות ביללת
הסירנה, מתח. היא לא מצאה את מקומה שם. אנשים רבים שחייהם כה
שונים מחייה מביטים בה, גם הם רואים את זה. כמו כולם.

צעיפים מתעופפים, בדים מצויירים, והם מתים. כמו זבובים אשר
זמזומם מטריד את מנוחת הלוחמים, מזמזמים ונופלים. כנפיהם
השקופות נאבקות. כה קטנים הם במותם, וקול שירם מחריש אוזניים.
תווים של מנגינות נשכחות מתערבבים בדם נשמתם, ועם נשימה אחרונה
נח חיוך על שפתיהם הכחולות.