"סגולת העיניים כבר לא תחזור יותר" הוא אומר לי בראשי ואני
יודעת שהוא צודק. היא הבטיחה שתחזור אך היא לעולם לא תשוב ויש
לי רק שתי דרכים לבחור בינהן עכשיו האם להמשיך לאהוב לנצח או
ללכת לדרכי ולשכוח?

זה היה בסוף החורף, בדיוק חזרתי מפולין ולבי היה שבור ובראשי
התרוצצו מליוני מחשבות.
ערב אחד "פודי", הכלב שלי, החליט לברוח שוב אז הלכתי לחפש
אותו, כיוון שהוא אף פעם לא יוצא מתחומי המושב ידעתי שאמצא
אותו.

בבית שבו היא גרה גרות היום שתי בחורות חדשות שכבר זוכרות את
פני ואפילו אומרות לי שלום כשאני עוברת באזור, הן זוכרות את
פני מאחר ששבוע לאחר עזיבתה באתי לקחת ארגז עם חפצים שלי, על
כל חפץ שהיה בארגז היו אלפי זיכרונות ממנה.

יצאתי לחפש כלב ומצאתי אהבה. בדיוק כשראיתי את הכלב שלי הוא
רדף אחרי חתולה לתוך חצר אז קראתי לו ורדפתי אחריו אל תוך
החצר, החצר שלה, החצר שלי, החצר שלנו.
היא והכלבה שלה שיחקו על הדשא והיא הזמינה אותי לקפה ועשתה לי
אותו בדיוק כמו שאני אוהבת (1 סוכר ומעט חלב! תודה!)  מאז
שתינו ביחד מאות כוסות קפה אבל הטעם של הפעם הראשונה כבר לא
יחזור

ושוב הוא מזכיר לי בראשי שסגולת העיניים כבר לא תשוב אבל איני
רוצה לוותר ושוב אני נוגעת בחפצים ישנים והריח כבר לאט לאט
נעלם מהם אבל כל חפץ עדיין מזכיר לי אותה ואני שוב בוכה ושוב
הכלב שלי בא ונוגע בי ומבטו כאילו אומר גם אני זוכר וגם אני
מתגעגע ואנחנו רצים בשדות ונופלים לעשב ומשתוללים וצוחקים ביחד
ובוכים.

היא הייתה אהובתי הראשונה. באותו הערב שהכרנו היא כבר סיפרה לי
את מחצית סיפור חייה ואת שמה עוד לא ידעתי. אז שאלתי אם יש לה
שם? קוראים לה הגר.  הגר שלי, גורי, עם עיניים סגולות מהפנטות
וגוף קטן ומדהים בגמישותו ותנועות של חתול ומהירות של צ'יטה
ואהבה של דובון.

חמישה חודשים נזלו אל תוך ים הזמן וכמה שידעתי עליה ככה הבנתי
פחות היו לה רצונות מוזרים ונפש של ילד בן 4 אם היא רוצה משהו
היא חייבת להשיג אותו ותגידו לי אתם איך אפשר לסרב לעיניים
סגולות מהפנטות שמעירות אותך באמצע הלילה ומצוות עליך להתלבש
כי נוסעים ליפו כי בא לה לאכול חומוס. תגידו לי אתם איך הייתי
מסרבת? אז הייתי מתלבשת והולכת לאוטו לישון עד שנגיע ליפו.

באחד ממחנות הקיץ, בזמן שכמעט כולם כבר ישנו שמעתי את גרגוריה
ליד אוזני, הייתי בטוחה שאני הוזה אולם כשהפנתי את מבטי עמדו
מול עיני זוג עיניים סגולות מהפנטות, היא אמרה לי שהיא באה
להיפרד ממני, שהיא עוזבת, שנמאס לה מהכול.  התחלתי לבכות והיא
נישקה את דימעותי כל מי שהיה ער הביט בנו ואני? המשכתי לבכות.
היא הקימה אותי, התחלנו ללכת.
היא סיפרה לי שנמאס לה שהיא החליטה שגיל 21 זה לא הגיל שלה,
כנראה שזה נכון אבל התחלתי לצעוק עליה שהיא אגואיסטית ואם היא
הייתה אוהבת אותי באמת היא הייתה  מחכה שאני אחזור ומספרת לי
בבית. והיא? היא פשוט הביטה בי בעינה הסגולות המהפנטות נתנה לי
חבילה מרובעת והלכה.

בבוקר קמתי ליום חדש וקולו כבר היה בראשי אומר לי שסגולת
העיניים לא תשוב יותר. מתנת הפרידה שלה היה הספר באדולינה בתוך
הספר היה מכתב והיה קטע מסומן "דרקון הוא דרקון בגלל הפחד שלך
ממנו. כשאתה לא פוחד ממנו הוא הופך ללטאה. מה שחשוב הוא שהלכת
על זה שעכשיו אתה יודע שאתה לא חסר אונים. מלך יודע שהוא לא
תלוי בכלום ובאף אחד אבל זה לא אומר שאנחנו לא נותנים לאנשים
לעזור לנו כל עוד זה מתוך בחירה אישית" במכתב הייתה רשומה רק
שורה אחת: "אני רוצה לחיות כמו מלך"
בכיתי