עידית אייל / כמעין המתאדה |
עין מפכפך...
הייתי יבשה אז.
ומפליי שקטים
וסרטניי מתים
וחלזונות צמאים היו נאספים אל גדותיי
שיבשו
ואינם.
וזרם מפעפע
לא היה קולח
על אף נאקות אדמתי
אדמת החורבה.
סימנים עזובים
מימים עברו
ידהו עם השנים,
וגוויות ופרוות
יאספו סביב.
עצמות יבשות
לא אחיה עוד במים.
השרב יתפוס את מקום הצינה,
על הירק תשתלט הציה.
לו הייתי מים
הייתי
כמעין המתאדה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|