איך אני אגיד לה את זה? חשבתי לעצמי.
היא צריכה לבוא הביתה עוד מעט, ואין לי מושג איך לספר לה.
יש לי מישהי מהצד, אוח זה נשמע נורא שאומרים את זה ככה,
התאהבתי בה. קוראים לה מאיה, לחברה לא לאישתי, לאישתי קוראים
רבקה.
זה קשה פשוט להגיד את זה, במיוחד אחרי 17 שנות נישואים עם
ילדים פחות או יותר מוצלחים. אבל אני מוכרח, אוי אתם צריכים
לראות את מאיה, היא כל כך יפה, וגם מאוד חכמה, ציפיתי שנשים
בגילה יהיו קצת טיפשיות, אבל היא, לא היא ממש אינטילגנטית.
בפעם הראשונה שבילינו את הלילה ביחד, לא שכבנו. כל מה שעשינו
היה לדבר, כל הלילה. דיבורים יפים על החיים על האהבה, ומה
שמדהים הוא שבכל השיחה הזאת, שארכה משהו כמו 6 שעות, אף אחד לא
סיפר על עצמו דברים משעממים כמו, איפה היית בצבא, או כמה ילדים
יש לי. רק דיבורים כללים, כאלה על החיים.

כל זה לא עוזר, אני דוחה את זה, מנסה איכשהו למנוע את הבלתי
נמנע. רבקה צריכה לחזור, לאן היא הלכה בכלל? אני חייב לספר
לה.אני פשוט אגיד לה את זה: "רבקה אני אוהב את מאיה, ואני רוצה
שנתגרש"
לא, זה יותר מדי גס, אין לי מושג, אני לא יודע להיפרד. היו לי
3 חברות לפני רבקה והן כולן נפרדו ממני. שלא תחשבו שבגדתי
ברבקה, ממש לא, מאיה היתה היחידה, אני אוהב את מאיה, אבל למה
אני מרגיש כל כך רע?

שאני חושב על זה, גם את רבקה אני אוהב, ביליתי איתה את שנות
הקסם, נפגשנו באוניברסיטה, נהנו מאוד. כל כך אהבתי אותה, אנחנו
זוג ותיק, אף פעם לא חשבתי להתגרש ממנה, חוץ מעכשיו כמובן.
הגענו לכזו רמה של זוגיות, שאנחנו לא צריכים לדבר אנחנו כבר
יודעים מה השני רוצה. אני יודע מה היא תמיד מזמינה שאנחנו
הולכים לשתות משהו באיזה בר, והיא יודעת בדיוק איך אני אוהב את
הצנימים שלי על הבוקר, וגם במיטה אנחנו לא רעים בכלל, מצויינים
אפילו יחסית לגילנו.

עכשיו שאני חושב על זה, אולי זה לא כדאי? אין לי לב לומר לה את
זה, אני מעדיף שהיא תתגרש ממני, יהיה לי הרבה יותר קל. מה שאני
לא מבין, זה למה, כי אני מתגרש ממנה, למה לי עצוב? אולי התת
מודע אומר לי משהו? ואולי לא. אולי זה סתם געגוע לזמנים שלא
נחזור עליהם, רבקה ואני.

סוף סוף, הנה היא הגיעה "שלום" היא אומרת בקול שמח שכזה "שלום
שלום" אני עונה לה "יש לי משהו לומר לך, רבקה" "קודם יש לי
משהו להראות לך" היא צוחקת ומקפצצת מולי. כל המצב הזה נראה לי
קצת חשוד, וזה ממש לא הזמן לשטויות האלה, שבכלל לא אופיינים
לה. היא מסתובבת כשהגב שלה אלי היא מורידת קצת את החולצה, ואני
רואה קעקוע על הגב שלה, אני קורא מה רשום שם "רבקה ואבי אוהבים
לנצח" הייתי המום לא ידעתי מה לעשות, הבלבול תפס אותי והבנתי
שזה הרגע, זאת השניה שבה אני מחליט. "נו, מה אתה רצית להגיד
לי?" היא שואלת. "כלום, רק שאני אוהב אותך" מה אני אעשה? אין
לי לב לדברים האלה.