אני מדברת איתו והוא תמים אך נועז
מסתיר רגשות גלויים

ואני כמו ילדה קטנה תמימה שלא מבינה
תמימות האהבה תמימות הפנטזיות הן רק הקצה
והוא ממשיך לדבר משנה נושא וחוזר להיות עדין עם פה שגורם לי
לחשוב הרבה מעשים נועזים ורומנטיקה מטורפת
וזה רק הכתיבה שאיננה מציאות מתגשמת
האם נשארו שרידים של תקופת ימי הבניים והרומנטיקה שלא עזבה
מאז
והרוח הלילית מלטפת חזק עד רצון לצעוק מהנאה של הספק שמדגדג
ברכות את כל הגוף  והנשמה שזועקת לנגיע שלו
הגב שזקוק לליטוף שלו
האם אני כלואה בפנטזיה מתמשכת
ואינני יכולה לפקוח את עיניי שעצומות לרווחה והחושך שעושה
עבודה מושלמת
האם הגשמתי פנטזיה