מחניק,
העשן הסמיך, מאביק
ומעיק
הכול פה דביק
לשאוף הכול פנימה
כמה זה בדיוק מספיק
ובפנים הלב נקרע
הריאות מתמלאות צחנה
ולעצמי אני נשבע
להפסיק עם החורבן
עד הפעם הבאה
שבה נשבר ושוב מעושן
ואז הסחרחורות, הזרמים בידיים
תחושה נעימה
נעצמות לפעמים העיניים
והכול אותי מצחיק
ואני, כמו בדרן את כולם על הרצפה מפיל
לפעמים שאני חושב אחרי זה
זה דיי משפיל
ועכשיו הקלה
הכול נראה ברור יותר
אהבה
לא כאב
בעיניים, כבר לא צורב
על זה, כבר לא חושב
לפעמים כותב
אבל בפנים מאמין
שהעשן יצא החוצה