כמה זמן אני יכול לשחות כאן שאלתי בעצבים ושתי ידיים גדולות עם
כפפות גומי לבנות אחזו בראשי בחוזקה. בעצם שחושבים על זה ,זה
היה שינו מרענן כבר הרבה זמן שתכננתי לעשות משהו בנידון אבל
פשוט התעצלתי פעם פעמיים הסתבכתי בחוט שהיה מחובר לי לבטן .
רוב הזמן הייתי שוחה לפעמים הייתי בועט מהנרווים בקירות
העגולים של הבועה המוזרה הזאת .
בעוד 19 שנה בדיוק אני יהיה בתל אביב ברחוב דיזינגוף מנגן. חמש
שנים לפני כן אבא קנה לי את הגיטרה ושלח אותי ללמוד. אמרו לי
שאני טוב בזה . אולי זה היה הדבר היחיד שהייתי טוב בו חשבתי
כשנשרתי מבית הספר והלכתי לעבוד באל גאוצ'ו . מסתבר שגם מנהל
המסעדה חשב ככה יומיים אחר כך וזרק אותי לרחוב.
כך חשבה גם שני שבמאמץ רב הסכימה להישאר איתי במשך חודש שלם.
שני הייתה הבת היחידה שהסתכלה עליי, לפני שהעניינים עם שני
התחילו בכלל, חשבתי שאני אוהב אותה אבל אני לא כל כך טוב
בלחשוב אז היא חשבה בשבילי. בכול פעם שדיברנו היא אמרה ," אני
יודעת שאתה אוהב אותי, נכון? " להגיד נכון דווקא ידעתי טוב
מאוד.
ישבנו בבית קפה קטן כשהייתי בכיתה י'א חגגנו חודש. שתיתי
קפוצ'ינו עם קצפת והיא אספרסו קצר כשסימנו היא נתנה לי לשלם
וחייכה לאחר מכן אמרה " תקשיב אלעד זה לא נראה לי ". נשארתי
עומד רציתי לדבר אבל אני לא טוב בדיבורים.
כשאימא מתה נותרו שבועיים בלבד עד למלות לי 17 שנים. מאז מותה
חיי בכיוון כללי מטה אחרי שנשרתי מבית ספר ומהבית אין לי
עבודה וקר לי. כבר שנתיים שכל כך חסר לי החיבוק של אימא.
אני יושב ברחוב היום אני בן 19 בדיוק. מנגן שוב ושוב בקצב
מונוטוני שיר ערש ונרדם. אני לא מתעורר מסירנת האמבולנס ומשקל
האדמה לא מפריע לי לישון כמו תינוק. |