פתאום כבר לא כיף, לא טוב לי.
פתאום כל הדברים שהכי אהבתי לעשות, כבר הפכו לשחוקים וחסרי
עניין.
פתאום כל האנשים שאהבתי נעשו ריקניים ואנוכיים, שלא מפסיקים
לדאוג לעצמם.
פתאום כל ההרגשה שלי השתנתה, מטוב לרע, מחיוב לשלילה.
פתאום כל השלמות שהיתה לי עם עצמי ועם התכונות שלי התפוגגה,
התמוססה.
פתאום אני לא מרגישה כל כך בטוחה בעצמי, בהתנהגות ובאופי שלי.
פתאום אני מהרהרת בדעות שלי, תוהה אם אני צודקת, חושבת
פעמיים.
פתאום אני כבר לא שמחה, למרות שאף פעם לא באמת הייתי.
פתאום אני רבה ותוקפת, מתווכחת וצועקת.
פתאום אני שונאת את מי שפעם כל כך אהבתי.
פתאום הכל נראה שונה ושחור.
פתאום הכל מעורפל, לא ברור, לא מוחלט.
פתאום הכל כואב ומכאיב, נפגע ופוגע.
פתאום הכל נמאס
רוצה לברוח
לא להיות
לעצור את הזמן
לחיות חיים של מישהו אחר
לאהוב את כולם
להיות הכי
להיות שלמה
להצליח
להיות מאושרת

אבל אני יודעת שזה לא ילך, ויתרתי, נכנעתי, עכשיו מה שנשאר זה
לחיות חיים עלובים.