אני רוצה לשרוד. אימרה נועזת בזמן שכזה, אפילו אפשר להגיד שאני
יותר מדי ציני.
אני מסתכל סביבי אבל בכל זאת, הרגש מתגבר על הדמיון שמנסה
להטעות בי בשביל לשמור על נפשי שפויה וכל שרואות עיניי אלו
חורבות של חיים ועכשיו מוות ואדמה חרוכה בצל יריעת עננים
ברקיע..מעטים נותרים להיוותר בהלם, לבדם לסבול אחרי הסערה את
איסוף השברים ולדעת מה שאיש לא יידע ולא יראה. שקט עכשיו וזה
נראה אבסורד בהשוואה לשטח שנראה כי לא יכול להיות שקט בכל
המהומה הזאת של הטבע...אז אני ממשיך לשכב על האדמה הרטובה מגשם
של אמש, השמש מעליי נועצת בי קרניה ומנסה לומר לי שעכשיו הכל
טוב, אבל לא טוב לי, ולפתע מכה בי הכאב הפיזי שעבר גופי בשעה
האחרונה ובן רגע גם נתקלה מחשבתי במה שקרה וגם אני עכשיו נתפס
בהלם ההמוני - לא זע, לא נע, שקט עכשיו. שקט לי פה. שלווה.