ביום הכיפורים ישבתי אצל אלוהים בסלון. לא היה נעים לי, כבר
הרבה זמן שהוא מבקש ממני לבוא ולבקר אותו, וכל פעם התחמקתי
באיזשהו תרוץ. החלטתי שיום הכיפורים כל כך משעמם, אז אולי כדאי
שאקפוץ אליו לראות מה נשמע. סתם, ביקור נימוסין.
בטח חשבתם שהסלון שלו נראה כמו חדר קבלה במלון חמישה כוכבים,
ושבכלל אלוהים גר בארמון. האמת היא שהחיים שלו בזבל. ממש קשה
לתאר את רמת החיים שהוא הירשה לעצמו להידרדר אליה.
אלוהים ראה שאני בוחן יתר על המידה את ביתו, וספק כפיים.
"המציאות עולה על כל דמיון", הוא אמר מבלי להסתכל עליי. הוא
ניראה עסוק, אך שמח שהגעתי.
"כל הזבל כאן, זה המעשים הרעים שלכם שאני צריך לכפר עליהם ביום
הכיפורים", הוא אמר. "הבעיה היא שאין לי מה לעשות עם המעשים
האלה. עובדי התברואה שוב עושים שביתות, ואני נאלץ לחיות בתוך
הזבל הזה".
מסביב לא היתה פסולת מוצקה, קפואה או נוזלית. היתה פסולת
רוחנית. באויר ריצדו כתובות. "כוס אמא שלך", היתה נפוצה. "לך
תזדיין" היתה לא פחות החלטית. ריצדו באויר גם אמרות שקר כמו
"בעיניים שלי" ו"נשבע לך באלוהים".
"אלה שנשבעים בי, כאילו אומרים שאם הם משקרים-אז אני אמות",
מציין אלוהים ודכאון משתרר על פניו. "אבל אני - אף פעם לא מת.
אני חי כל הזמן, וכל שנה מקבל  מחדש את הזבל שלכם בבית שלי".
הייתי בטוח שהוא נהנה מזה. סבא שלי היה אומר שאלוהים מסתכל
מהשמיים ורואה איך אנחנו מתפללים אליו ואז הוא סולח, כי הלב
שלו מתרכך. "מה פתאום, אני סובל. זה ים עבודה. האמת היא שאני
לא יכול להתמודד יותר עם כל החטאים שלכם".
"באמת?!", תמהתי. הרי זה סותר את כל התיאוריה שחונכתי עליה.
"נשבע לך באלוהים", הוא אמר. "כמה כוח יש לי להתמודד עם החטאים
שלכם. יש לי חיים משלי. גם אני רוצה לשבת בסבבה, בסתלבט', לעשן
מקטרת, מסביב בחורות, לדפוק ת'ראש בפאב, לקרוע את הכבישים.
נאמס לי מכל המלאכים החנונים שמסביבי. כל הזמן שואלים אם טוב
לי, ומה הם יכולים לעשות בשבילי. די! לא רוצה את גבריאל ולא את
מיכאל! רוצה לשמוע מוסיקת רוק! רוצה לראות ערוץ 2! מה כ'פת לי
בכלל מכל המתחסדים שמתפללים אליי? הרי דקה אחרי שמסתיים
הצום,אתם חוזרים לדפוק את החברים שלכם, לבגוד בבני הזוג שלכם,
לרמות בעבודה, לקלל על הכביש, לחיות כמו בהמות, ולמות מתי שבא
לכם. כל כך הרבה מתאבדים יש בזמן האחרון שכבר הפסקתי לספור.
פעם הייתי מחליט מי יחיה ומי ימות, היום זה כבר מחוץ לשליטתי.
אז מה אתה אומר, אלה חיים?".
כשחזרתי הביתה הבנתי שיש חיים אחרי המוות. אבל מה, אותו זבל.