|
לדורה שלי
עוטף בזנבו הקשה את/
עורה הרך והמלטף/
הציפור והדרקון מנסים ללכת יחד/
היא מצייצת אל קולו העבה/
והוא מביט בה בנחיריים פקוחות/
הם מנסים לרכוש קצת נחת/
הציפור והדרקון שנסו מעיר הפחד/
מחפשים את הדרך לכיוון אזור השקט/
הם עוברים דרך מחוז הסכנה /
ועוקפים את שביל העצב/
עורו מתקשה עם ההליכה/
והיא מנסה ליישר את כנפיה בעיקולים/
הם ממשיכים לתת ידיים /
הם נולדו באגדה מצויירים/
היא מביטה אל האש מחוטמו /
שנושרת/
והוא מרים את ציפורנייה שנשרו/
מחודדות/
היא מאתרת פינה בצד הדרך/
הם נחים כאילו שני גוזלים/
והרוחות מסביב שורקות/
הציפור והדרקון נולדו באגדה/
וחיים בחיים של ממש/
הם תרים אל הבית שלא נולדו בו/
ומנסים לכסות את עצמם בעצמם/
רק שניהם/
יחד/
לבד/ |
|
|
ועכשיו,
כשמגרד לי בראש
ברגע חסר גבולות
זה בהוויה של
היקום,
רגע חסר הגיון
ובלתי ניתן
לתפיסה
אני תוהה.
אני תוהה, איך
זה שלעזאזל יש
כל כך הרבה
מזייני שכל
בעולם.
מוקדש לכל אנשי
ה א-משמעותיים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.