הוא פתח את קופסת השימורים בנונשלטיות,מחייך אלי בחיוך
מצ'ואיסטי,מעביר רגל ימינה.טוב אמרתי,אז אתה יכול לפתוח קופסת
שימורים מזורגגת,זה עדיין לא אומר.
התיישבנו לאכול ארוחת ערב,כשברקע תכנית אירוח אקראית,די
מטומטמת,אבל מילא.הוא סיים ראשון,כמו ילד טוב,והלך לבהות
בטלוויזיה יותר מקרוב.אנשי הלווין נהנים לשבור הבטחות,הוא
אומר.הוא שם את היד על הכתף שלי,נשענת,אני אוהבת כשהוא עושה את
זה.
נשק ברכות לראשי.נרדמנו,קולות המסך המרצד מתערבבים עם קולות
הרחוב,נשימותי מתאימות עצמן לשלו.באחת הוא גרר אותי למיטה,
נשיקת לילה טוב ולישון.
ובבוקר הוא מחליט להכין לי ארוחת בוקר.אני יודעת שהוא שמח
בגבריותו המתחדשת מאז שחזר.שישמח.זה רק גורם לי לשלוח אליו
פרצוף מחוייך.באמבטיה התבלבלתי וצחצחתי עם מברשת השיניים
שלו.מתרגלת.