היא הניחה עליך פרחים לבנים,
כמו ששמים על קבר של מת.
פיזרה אותם כך, מתיסרת, נפרדת,
סביב גופך המוטל כה שקט.
היא רקדה סביבך ריקוד פולחני,
עונדת מחרוזת צדפים מהים.
היא נגעה בידך, סטרה על פניך.
למה אתה לא קם?
העיניים שלך כבויות, עצומות.
חיוכך המוכר אבד לעולם.
אהבת אותה, התעלמת ממנה.
בגלל זה היא כבר לא שם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.