כשאני מרים את הגיטרה, הוא אומר/ אני בורח מהמציאות, כמו מפתח
לדלת קסמים דרכה אני עובר/ עולם, טס בחלל צולל בצלילים/ מתגלגל
במורד הרי-חול זהובים/ מכוון מיתר מיתר פורט לשמוע אם נכון,
עוצם עיניים/ וחיוך נמתח על השפתיים/ ואז האצבעות רצות ואז
יורדות עולות/ על פני המיתרים כמו המלאכים בסולם יעקב, האצבעות
בסולמות/ והאצבעות לוחצות על המיתרים, בודקות להם את הדופק,
לוחצות כמו לשכך כאב/ מנגן לך ילדה יפה שלי, פחות אבל עוד
כואב/ הקצב מתגבר אדרנלין זורם/ ואני שר ברצף, בשיר אני לא
מגםגם/ עם התופים ברקע גם הלב שלי הולם/ ואני חי פה נרדם
ומתעורר חולם/ נשען,יושב על כסא גבוה, מים מינרלים מבקבוק קטן/
שותה, והקהל שותה אותי בעיניים, נושם איתי את כל הזמן/ עשן
מהמכשיר ממלא את הבמה, אורות אדומים כחולים/ בואו איתי אני
קורא להם, עכשיו אתם יכולים/ והאולם מתמלא קולות של אנשים
שבוכים איתי את השיר/ ואת הפזמון אני אומר, לכם אני משאיר/ יש
דברים שרציתי לומר, פנים אל מול פנים/ אוקיינוס גדול,
קילומטרים שנים/ היי שלום עכשיו אני נוסע ולא איכפת לי מה/
אחרי המלחמה/ אחרי שהגעתי ליפו, לו יכולתי עכשיו רק לבכות/
ואהבתי אותך והיה לנו טוב, והיה לנו רע, ואהבתי אותך לא פחות.