אני רוצה לכתוב על
דברים טובים יותר
משהו שאפשר לשיר
לרקוד, לנגן בפסנתר.
אבל כמו תמיד
יוצא לי רע
וזה מעצבן
וזה איום ונורא.
לדוגמא,
בא לי לכתוב על
אוכל טוב ויין
על אישה יפה
שבזכרוני עדיין,
על ליל אמש איתה
בשעת שקיעה על החוף
אבל בכתיבה שלי , שקיעה -
היא מוות, היא סוף.
מאיפה בא כל החושך
שיוצא לי מהעט
למה האגרוף הקשה
למה אני בועט
למה המבט הזה
העצב בעיניים
למה המתח, למה בלילה
אני שוחק שיניים
ומה עם חצי הכוס המלאה ?
הרי לא הכל שחור !
לא יודע, אך יש לי תחושה
שבתחתית הכוס יש חור...
(בפעם הבאה
אני אשתדל לכתוב
ככה מבטיח לעצמי
על משהו קצת יותר טוב). |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.