31.3.02
ואז נשמע הבום.
רגע לפני עוד היינו ספונים באותם חדרים מתוקים מלוחים,
רגע לפני עוד היו אנשים שאמרו: "יהיה טוב", או "ככה זה בחיים",
הצצתי עליך, מבט עיניך הבהיר נתקע בסבך שיערותיי,
חשבתי לעצמי כמה יפה אתה לי, כמה מאיר,
רגע לפני, שקעתי במחשבה עמוקה כזו,
שעוד מעט יבוא לפה הקיץ ואולי כדאי שנתחתן,
כי בקיץ אפשר לרקוד בחוץ, בגן ארועים ופתאום חשבתי על הקיבוץ
ההוא בדרום ושאולי שם יתאים,
רגע לפני עוד נשמתי למולך והרמתי מזלג לתת נגיסה אחרונה בחיים
הגלומים בפרוסת עוגת הגבינה,
ואז נשמע הבום.
(רגע אחרי לא נשאר כלום, או בעצם נשאר רק הכלום). |