העולם נראה עגול דרך עיינית המתכת השחורה דרכה הסתכל, הכל נראה
יותר קרוב אך עם זאת רחוק. הכל עבר כבר דרך אותה עיינית מתכת
שחורה, מפורעי חוק חסרי יכולת למאפיונרים עשירים ורמי דרג.
החפים מפשע, מעטים ככל שהיו, לא עברו מבעד לעיינית, כאילו אפף
אותם מסך אבק עבה שלא ניתן לראות דרכו, לא נשים ולא ילדים, לא
תינוקות ולא זקנים.
הכל היה כבר מוכן לקראת הרגע, כל החלקים במקומם, נקיים,
משומנים היטב ומחוברים.
המטרה עמדה מלכת, אדם בסביבות גיל ה - 30, שיער שחור קצוץ,
עיניים חומות, מוצאו אסייתי, גופו הדק עטוף היה בג'קט ומכנסיים
מחוייטים, שנייהם בגוון כהה של כחול, חולצה באחד הגוונים היותר
אפורים של לבן כשמעליה עניבה שחורה עם מעויינים אדומים קטנים
מסודרים בשורות אלכסוניות. נעליו לא היו ניתנות לזיהוי ועיניו
מכוסות היו במשקפי שמש יקרים.
מראהו הנחוש הקרין כח וביטחון עצמי רב, משאלתו של כל איש עסקים
מצליח, אך האסייתי הרזה היה איש עסקים מסוג אחר, הסוג ששולח
ילדים להפיץ סמים בבתי הספר, ולאחר מכן גורם להמצאותם בתחתית
האגם עם כישלונם הנחרץ. כל אלו ועוד לא ממש חיזק את מעמדו של
הנ"ל בתור נפש ששווה להציל, שחרורו מן העולם, או יותר נכון
ההיפך, היה חייב להתבצע!
ניצוץ של חרטה לא היה בלב המתנקש כאשר שכב על הגבעה הצדדית,
רחוק מכל מקום ונסתר מכל עין, גופו שרוע על העשב בנוחיות
יחסית, בכל זאת, הוא עמד להרוג אדם, בגדיו השתלבו עם הצמחיה
הכבדה וגופו רקד עם הרוח והעצים. הרובה הגדול נח חלקית על הדשא
וחלקית עליו, הכת צמודה לכתפו וראשו ליד העיינית. הוא התכונן,
נשם עמוקות והוציא חצי מהאויר אשר מילא את ראותיו, הוא החל
להרגיש זעה קרה מציפה את גופו וידע שהוא מוכן, שזהו הזמן
המתאים.
הוא החל לסחוט את ההדק באיטיות רבה ועצר, עוד מילימטר לפליטה,
נראה כאילו עברו שעות שלמות באותה שנייה שלפני, אך לא כך.
המטרה המשיכה בעסקיה, לא מודעת למתרחש. . . לחיצה.
הכדור בכיוון המטרה . . . סוף !!!