דמויות היודעות לבנות מגדל, בלילה אחד שונה, אפל מתמיד,
כשחפיסת קלפים, סיגריות ואלכוהול מסביב, מפוזרים באוויר אך
בשלב מעציב, לא עמיד.
ושקט המוזיקה ברקע צועק, הלב מבפנים כערפד נואק,
שם הליש קושר, ועבורי הילדה, דיכאון בעיניים ועצבות בלי מידה,
דמעות שחונקות, אם אותה, אם אותי, הקושי לגרור כל חיוך אמיתי,
ואהבה, אהבה, אהבה ללא גבול, וענן שיורד, אבל, בלי המבול.
ומחשבות, מחשבות, של הכל ולא כלום, תכשיט שחוזר ומצחיק היקום.
וההוא שיושב שם מעל עם חוטים, ומשחק בנו ברשע, ואוכל לו
תותים,
ושולח פה מוות ושם, צעקה, וצוחק, מתפוצץ כמבדיחה מצחיקה.