לכודה במעגל שלא נגמר,
מסתובבת סביב עצמי ודפנות המעגל סוגרות עליי.
מעגל שעשוי מרעל,
שמטפטף לתוך נשמתי.
ואני כבר לא יכולה לזוז, בקושי מסוגלת לנשום,
כל כך צפוף לי פה וכל כך לבד,
כל כך קר, אין פה אף אחד שיאהב אותי.

ואני בטיפשות שחוזרת פעם אחר פעם,
אחרי ששברתי את מעגל הרעל שלי,
במו ידיי אני מנסה לסתום את הפרצות שקרעתי בו,
הפרצות שנתנו לי לנשום, שגרמו לרעל לטפטף החוצה.

אני רוצה להיות אסירה של המעגל,
בלי לנשום ולזוז, או להרגיש חום ואהבה.
כמה אהבה יש בי למעגל ההרס המורעל שלי!

טפטף לתוכי את רעלך, חנוק אותי בדפנותייך,
העיקר שארגיש אותך עוטף אותי.

בלעדייך אני אבודה...