אהלך שפי בין עצי יער.
אל שבילים מוריקי חי.
רסיסי הטל נאגרים על אצבעות רגלי,
כרימוני חיים.

קרני אור, אצבעות שכינה,
מתפצלים בין ריסי,
מדפקים על חלונות עיני.
נחשולי אויר בליטוף על אפי.

ידי אוחזות בתדרי גל רואים לא נראים.
שמחה,שמחה,זו שעתה של השמחה.
זה השביל דוגמת מוחי המפותל,
בזיקוק צוף האלוהים.

הס לקוצים,דממה למפלי המוות.
חיים,חיים,אוחזות רגלי ומדברות.
אל האור, אל הטוהר,אל האחד.
אומר ליבי המחלים שטוף הקרבות.

תלך גם אתה,תלכי גם את.
עלו על השביל,אל ידיו הרכות.
אל שעתו הנוגה,אל הצליל.
כי זו כל התכלית,זו כל הבריאה.