יצא לה שם של שרמוטה. טוב נו, מה לעשות? כשמישהי די חננית
ומרובעת שאף אחד לא באמת שם עליה (בגלל שהיא לא מאמינה לא
באיפור, לא באופנה ולא בבנים) מחליטה לפתע לעשות את השינוי
הגדול שיעשה אותה פופולארית, אז זה לפעמים מה שקורה.
המון פעמים שאלתי את עצמי מה היה קורה אם רק היה לי אומץ.
אומץ, אומץ, ממלכתי עבור קצת אומץ...במקור זה היה סוס, אבל סוס
לא היה עוזר לי עכשיו.
זה לא שהיא היתה מכוערת או שלא היה לה גוף, להיפך, היא פשוט
לא עשתה כלום כדי להבליט את היופי או הגוף. ויום אחד היא פשוט
החליטה שאם בנים לא שמו לב ליופי שלה ולא שמו זין על האופי
שלה, אז הגיע הזמן לגרום להם קצת לשים זין. תרתי משמע.
מה עשתה? ניגשה יום אחד לאיזו פריחה טיפוסית ואמרה לה "דפנה,
אני צריכה ממך עזרה" זה כל מה שהיא יכלה להוציא מהפה שלה. גם
ככה לקח לה שבוע לאזור מספיק אומץ כדי להתחיל לדבר עם דפנה
(מעניין על איזו ממלכה היא ויתרה, לא ידעתי שאני לא היחיד
שהכתיר אותה למלכה), שהיתה אולי הבחורה הכי נחשבת בבית ספר
(ולא היתה זו אישיותה המקסימה שקנתה לה את התואר הזה).
"מה?!" שאלה דפנה ספק בפליאה ספק בגועל, "מה את רוצה ממני?" אז
היא לקחה את דפנה הצידה והסבירה לה. דפנה חייכה ואמרה "אני
חושבת שאני ואת הולכים לכייף קצת".
את כל הכסף שהיא קיבלה היא תמיד שמה בבנק, כך שעד היום הצטברו
לה כעשרת אלפים שקל שהיו שלה פרטיים, שלא לדבר על הכסף שהיתה
מקבלת מאבא כל פעם שביקשה (מה שקרה לעיתים כל כך נדירות עד שאם
כבר היא ביקשה, אבא היה נדיב מאוד).
אז הן נסעו ביחד לת"א, וחרשו על הקניונים. חזיות, שמלות,
חולצות, גופיות, תכשיטים, מוצרי קוסמטיקה, ובסוף גם סלון יופי,
מניקור, פדיקור, תספורת ותסרוקת, מה לא? שלושת אלפים שש מאות
שקל סך הכל, השקעה נבונה.
למחרת, כשהגיעה לבית ספר, אנשים פשוט לא זיהו אותה. לחלק
ממכריה המעטים היא נאלצה ממש להזכיר מי היא כדי שיזהו אותה.
במהלך המסע הארוך בקניונים היא ודפנה די התידדו, והסתבר שדפנה
לא היתה הפריחה הטיפוסית. היא בכלל לא היתה פריחה. היתה לה
אישיות מקסימה ועמוקה והיא נהנתה לקרוא שירה של עמיחי בזמנה
החופשי ואפילו כתבה קצת פעם ב, כך שהן שתיהן מצאו הרבה נושאים
לשיחה די בקלות.
"אחותי, את פשוט נראית פצצה!" ברכה אותה דפנה כשראתה אותה. חלק
מהבחורים שהסתובבו סביב דפנה באותו רגע ושמעו אותה חשבו שהיא
באמת אחותה. גם הם לא זיהו. עדיין.
תוך שבוע היא קיבלה כבר חמש הצעות לצאת, שלא לדבר על השריקות
והקריאות לעברה שבאו מכל עבר. זה היה בעיניה סקסיסטי ומגעיל,
אבל היא החליטה לזרוק את יפות הנפש הטפשית ולהנות מזה. והיא
הצליחה.
מאז המצב השתנה לגמרי. בנים כרכרו סביבה כמו העולם המערבי סביב
ערפאת, היא יצאה, התנשקה, התחרמנה...וכאן היא עצרה, אבל לא
לזמן רב.
באיזשהו שלב היא הבינה שהיא מאוד נהנהת מהמצב החדש שלה בו היא
לפעמים אפילו היוותה איום על דפנה, ושממש לא אכפת לה להמשיך
לכייף.
חצי שנה אח"כ כבר חצי שכבה בערך ידעה איך זה "לדחוף, להשחיל,
לפרפר ולהקפיץ" אותה, כך הם אמרו. חלק שיקרו מן הסתם, אבל מספר
מספיק ולא מבוטל לא שיקר. היא רצתה להיות פופולרית, רצתה
שיאהבו אותה, והסתבר לה גם שמתחת למסיכת הצניעות שהיא תמיד
חבשה היא גם היתה חרמנית שנהנתה לכייף עם בנים בחדר המיטות
שלהם. יצא לה שם של שרמוטה, והיא אהבה את זה.

ואני? דווקא לא הכי התלהבתי. אני התאהבתי בבחורה שראיתי מתחת
לכל המסיכות שלה לפני שהיא החליטה להסיר אותן וללבוש תחפושת של
דפנה במקומן. ראיתי מי היא באמת לפני שהיא החליטה ליצור לעצמה
"באמת" חדשה. ואהבתי את זה. אהבתי אותה. אוי, הלוואי והיה לי
האומץ לגשת אליה אז. לא היה לי מושג שהיא כל כך נואשת, אפילו
מספיק בשביל לעשות כזה שינוי, או אפילו כדי להסכים לי...הייתי
משוכנע שהיא תדחה אותי ושאני לא אתגבר על זה...אני שונא
כשדוחים אותי, זה כואב לי מדי...ממלכתי עבור אומץ!!! אבל לא
היתה לי ממלכה, וגם לא אומץ...ובטח שלא אהבה.
הייתי צריך לראות אותה עם הדייט הרגעי שלה (או הזין הרגעי, זה
היה אותו דבר בסופו של עניין. או בסופו של הערב.) ולהרגיש את
העיוות הבלתי אפשרי הזה בלב, התחושה הירוקה המוכרת כל כך
והנוראה כל כך... ולמחרת לראות אותה מחייכת אליו ולשמוע אותו
מספר כמה היא פראית ונהדרת.
ואז לרוץ לשירותים של בית ספר ולהקיא את הנשמה שלי שכל כך
הזדהמה מכל הטינופת שנאלצתי לראות ולשמוע. להקיא, ואז לבכות.
באיזשהו שלב, מחמת ההיגיון בלבד, היא התחילה לתפוס מעצמה קצת.
כבר לא הלכה עם כל אחד, רק עם החתיכים, הנחשבים והעשירים. עשתה
לעצמה רף ציפיות, ועמדה בו בקלות, כי כולם רצו אותה. היא גם לא
הסכימה שישחקו איתה משחקי כוח. מי שניסה נאלץ פשוט לראות אותה
עוברת לבא בתור שאחריו.
גם אני נאלצתי לראות את זה, רק שלי זה כאב...פשוט כאב...

ערב אחד היינו שנינו באותה מסיבה. היא כרגיל הקפיצה יותר מדי,
ועברה מחירמון לחירמון. העדפתי להישאר, כדי לדעת. העדפתי את
הידיעה של מה היא עשתה ועם מי מאשר לא לדעת ולהשאיר הכל לדמיון
המוגזם שלי. הכל כואב והכל חרא...
מתישהו היא השתכרה יותר מדי, נפלה על הרצפה והתחילה להקיא.
שמתי לב שאף אחד מהגברברים החסונים לא ניגש אליה, אז ניגשתי
אני. הרמתי אותה וסחבתי אותה לחדר האמבטיה.
היא המשיכה להקיא אל תוך האסלה, ואני החזקתי לה את השיער כדי
שלא יתלכלך וניצלתי את ההזדמנות ללטף את ראשה קצת.
כשהיא סיימה להקיא, היא התחילה לצחוק. צחוק היסטרי דפוק כזה,
צחוק שיכור. "אתה מוזר, אתה יודע?" היא אמרה לי פתאום.
"אני?" שאלתי "את לא מכירה אותי"
"לא מותק, אבל אני יודעת שאתה מוזר, מוזרון, מוזרצ'יק!" והיא
פרצה לה בצחוק היסטרי
"תפסיקי" אמרתי לה והבאתי לה מטלית לחה כדי שתנקה את פרצופה,
"אני לא מוזר...". השכרות שלה לא יכלה לעבוד עליי. גם לא הטונה
איפור. עדיין ראיתי כמה שהיא יפה.
"לא התכוונתי להעליב אותך...אתה כזה חמוד!" היא אמרה בחיוך.
הלב שלי רעד ומעין חיוך טפשי התפשט לי על הפנים.
"מה?" היא שאלה בקול ילדותי, "אף פעם לא אמרו לך שאתה חמוד?"
זכרתי שהיא שיכורה ושרוב הסיכויים שהיא לא בדיוק יודעת מה היא
עושה כרגע, אבל זה לא הפריע לי, כי בזכות האלכוהול שלה הרווחתי
את הרגע האמיתי הראשון שלנו...ביחד.
"אמרו..." הצלחתי להשיב סופסוף, "אבל לא את..."
"אז?" היא שוב צחקה, "מה כל כך מיוחד בי?"
"הכל..." עניתי והשפלתי את עיניי.
היא הפסיקה לצחוק, וניכר כי מה שאמרתי קצת הימם אותה. היא צחקה
קצת שוב, ואז שוב הפסיקה והניחה לעיניה לשוטט להן בחוסר תכלית
ברחבי החדר.
"למה אתה לא מנסה לזיין אותי?" היא שאלה פתאום.
"מה?!!" שאלתי המום והסתובבתי אליה.
"למה אתה לא מנסה לזיין אותי, כמו כולם?" היא שאלה הפעם יותר
לאט.
"כי אני לא רוצה שנזדיין"
"אאוצ'...מה קרה, חתיכת סנוב, אני לא מספיק טובה בשבילך?" היא
שאלה. האלכוהול שזרם לה בדם הקשה עלי מאוד להבהיר לה מה ניסיתי
לומר, והיא קיבלה את זה כהעלבה.
"לא לא לא, לא הבנת אותי..." ניסיתי להמשיך...
"נו למה אתה סתם משתעשע? תגיד מה שיש לך לומר, מה אני אעשה,
ארביץ לך?!"
"אני לא רוצה שנזדיין...אני רוצה שנעשה אהבה" אמרתי ותקעתי את
עיניי הדומעות ברצפה, "כי אני אוהב אותך..."
הרמתי את מבטי וראיתי שהיא מסתכלת עליי, במבט פיקח לחלוטין,
פיקח ונרגש. "זה הדבר הכי יפה שאי פעם אמרו לי...וואו..."
"תמיד אהבתי אותך..." אמרתי בהחלטה לפרוק את הלב טוטאלית, "גם
לפני שהשתנית..."
"אני? אני לא השתניתי, טפשון..."
"כן את כן... את פשוט לא הבנת כמה את נהדרת, אז ניסית להבליט
את עצמך ושכבת עם כל אחד שראית כדי שתוכלי להרגיש רצויה...אבל
אף אחד מהם לא רצה אותך באמת, הם רצו את הגוף שלך ואת ההנאה"
"אבל זה גם מה שאני רציתי!!"
"לא נכון...את רצית שיהיה לאנשים אכפת ממך, שישימו לב אלייך,
שיראו את התכונות הטובות שלך ויאהבו אותך בגללן...ואני ראיתי
שאיתם, עם כולם זה לא ככה, ופשוט כאב לי עלייך, כי ידעתי שעמוק
בפנים את לא מאושרת..."
"באיזו זכות אתה חושב שאתה יכול לבקר ככה את החיים שלי?!" היא
שאלה ברוגז
שוב השפלתי את עיניי, והתיישבתי על עדן האמבטיה. "שום
זכות...סליחה..."
"אין לך מה להתנצל...כל מה שאמרת נכון..." היא אמרה "אני פשוט
לא מצליחה לגרום לאנשים לאהוב אותי.." היא אמרה ביבבה ופרצה
בבכי. ממלכתי עבור אומץ... וכנראה שירשתי ממלכה, כי האומץ בא
סופסוף. קמתי על רגליי והנחתי יד על כתיפה. היא התרוממה וחיבקה
אותי, והמשיכה הלבכות. ואני חיבקתי חזרה ותחושה ענוגה של אושר
וחמימות אחזה הכל גופי. אם הייתם חופשרים בסתר ליבי הייתם
מוצאים די בקלות תקווה בינונית ומעלה שהיא לא תפסיק לבכות אף
פעם ופשוט תישאר בזרועותיי לעולם.
"הלוואי וכולם היו כמוך..." היא אמרה לי.
"לא..." אמרתי לה, "הלוואי וכולן היו כמוך..."
בשלב זה היא הרימה את פניה אליי ונישקה אותי. בהתחלה מרוב הלם
לא ידעתי מה לעשות, אבל תוך כמה שניות התעשתי ונישקתי חזרה.
וכך, באמבטיה במסיבה, במשך רבע שעה התחבקנו והתנשקנו.
"אפילו לא ניסית..." היא אמרה לי בתום הנשיקה.
"אני יודע...כי לא היה לי אומץ...וכל יום רציתי לגשת אלייך
ולדבר איתך לפחות ולא יכולתי...לא היה לי אומץ פשוט, למרות שכל
כך אהבתי אותך..."
"אתה ממש חמוד..." היא חייכה, "אבל לא לזה התכוונתי..."
הבטתי עליה במבט שואל. "אפילו לא ניסית, אתה יודע...לגעת..."
"כי לא זה מה שאני רוצה ממך...אני רוצה אותך, לא את הגוף
שלך...לא רק בזכותו אני אוהב אותך..."
"אז מה אתה חושב לעשות עכשיו?"
"אם את רוצה, אני אצא מכאן ואשכח כל מה שקרה..."
היא צחקה. "אתה חסר ביטחון באופן פלאי, אבל אני אעבוד עליך"
היא אמרה ונישקה אותי שוב.
ידעתי שאני בפתחה של תקופה שונה. שהנה נשמעה דפיקה בדלת והאושר
עומד בפתח. ידעתי שמעכשיו, הכל יהיה שונה, הכל יהיה טוב.
אולי בשלב מסויים אני כן אנסה לגעת, אולי יום אחד נעשה אהבה
בדיוק כמו שחלמתי. אבל כרגע, בעודי מחבק ומנשק אותה כאילו אין
מחר ואין עוד רגע, ידעתי כי הנה סופסוף יש לי ממלכה. ובקשר
לאומץ? היא כבר תעבוד עליי.