על רצפת החרסינה הבוצית היא התכופפה עייפה יחפה שמלתה מונפת
מעל ירכי פרה גזעניים וטעימים למראה כפות רגליה מלוכלכות
מלוחות מסוקסות מלאות שריטות ושאריות דם חלוד ומיושן יבש
ומדושן קצוות קוצים מציצות מהעור הקרוע שהיה נגוע בצואת חולדות
ומסמרי בטון
פתאום מבעד לחלון הציץ פרחח מטונף עטוף סמרטוטים ותחתונים
מזוהמים ושרופים,למטבח הוא הביט על רצפת החרסינה הבוצית
והמוכתמת הניפה לעברו בתולה חולה את גפיה המלבלבים ממששת
במבוכה את פצעיה היא בולעת ריר מוקצף,מחדירה יד נועזת אל עבר
דבר מה שנח בקיבתה בששון ובשמחה,שולפת שני גושים
צהובים-ירוקים
שמתפזרים לאלפים עת נוגעים הם באויר המתיז אלפי רסיסי גושישים
על הקיר,על הזונה,על פרחח בעצם על שמשת המגן העומדת באומץ אל
נגד מיצי הרעל התוך-נקביים,שומרת על הנער המזוהם שלא לצורך,
ריאותיו מפוצצות חמאה חומה כליותיו מצהיבות בשל אותה מחלה בלתי
מזוהת שפקדה את כבדו החמקמק,מיעיו אינם עומדים בלחץ משחררים גל
מסריח של צחנה נוזלית או אז מתרוממת אותה עלמה מסכנה ומביטה בו
בחשש,מבעד לשובל שמלתה מסתכל אותו ננס אגדי בעניין;
גושים צהובים ירוקים בשמשה פוגעים מרסקים הזכוכית מנפצים עיני
הנער המשתהה מחדירים רסיסים של זכוכית מלוטשת מבעד למשקפות
גולגלתו מנתצים שברי עצמות בדרכם אל האונה הקדמית,למעוך את
קדמת מוח בתאווה קרת רוח כזו השמורה לחלקיקי זכוכית חדים
וסיביים,
ובעוד הוא נוחת לאדמה בצרחת יגון כבדה מאיצה אותה גיברת אבודה
ליידות בגופה ההמומה את שאריות גושי החומצה האדירים הצהובים
הירוקים,כל אותם דברים שהואיל בטובו אותו ננס אגדי להשאיר
בגופה המרוקן למחצה בתמורה לחכמה שמעולם לא נשאה ולא נשא ולא
היה מעולם קרוב מספיק בכדי להבין ששני גושים אינם מספיקים
ותריסר או יותר רק מבלבלים והתמורה לכך אינה בנשים לכן עדיף
להישכב ביאוש על האדמה החרוכה להעמיד פני מת בגלל איזו נערה
לשתוק כל הדרך אל האושר ואז לנצח בשמחה.