אני יתוש.
תמים.
לא מזיק לעולם.
זה הטבע שלי.
כך נולדתי וכך אמות.
בחדר עוד יתושים מזמזמים:
בלילות עוקצים, מעצבנים
את בעלת הבית.
במיוחד בלילות
כאשר מנסה לשווא להירדם.
אתמול העיפה עלי כרית.
נמחצתי.
רגלי נשברו כולן
גופי התרסק.
איך אוכל להסביר לה
את טעותה:
זה לא אני.
עכשיו,
כשאוכל רק להזיז
בשארית כוחי
את רגליי המעוותות,
בתנועות שאפילו רחמים
כבר אינן יכולות לעורר.
היא כבר
חושבת שאני מת.
מרוצה:
שוב לא תשמע זמזומים בלילה.
אבל היתוש הלא נכון מת.
חברי ימשיכו לזמזם באוזניה.
ככה זה אצל יתושים -
אלו שאוהבים באמת,
התמימים,
- אוכלים אותה.