מצד אחד, ברור לי שאני לא באמת עומד לפתוח באש. כאילו לץ פייס
איט, שעתיים שמירה בקור הזה לא הצליחו לחרפן אותי עד כדי כך.
אבל, אני בטוח שזה גם מה שאמרו לעצמם אלפי שומרים ברחבי העולם,
שניהלו עם עצמם את השיחה הזאת באמצע הלילה, ואם היו יכולים רק
לחזור לשניה שבה אני נמצא עכשיו, היו כבר ממזמן יורים. מעניין
לחשוב על זה, שכבר אלפי שנים, למרות כל ההמצאות והטכנולוגיה,
עדיין יש אנשים שמושכמים באמצע הלילה כדי לשמור. מבחינתי זו
אמת מידה די אמינה למידת ההתקדמות האמיתית של המין האנושי -
אין לנו טכנולוגיה זמינה שתחליף אותי פה, גם אם יש, היא יקרה
ולא סומכים עליה ועצם העובדה שצריך לשמור - זה אומר שבכל
המילניומים שעברו, המין האנושי עדיין מסכן את עצמו, מה שגורם
לצעירים להמשיך ולטחון בש.ג.

אני סוטה מהנושא, ומדובר במשהו קיומי - השיח הזה ממשיך להתקדם
ולזוז. הוא אמנם נשאר באותו גודל, ובשעה האחרונה התקדם המון
אבל נשאר באותו מרחק, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא מתקדם.
אני לא רוצה להיות כמו אחד מהניצבים האלה בסרטי רמבו או צ'אק
נוריס, שכל מה שהם עושים בסרט זה לחטוף סכין מאחור, או כדור
בראש ממרחק 200 מטר עם משתיק קול. עכשיו, מה לעשות, אני לא
משחק את רמבו, אלא אם כבר את השומר המטומטם שאמור למות בסצינה
של 2 שניות ולגמור עם מפרקת שבורה - רק שאני לא משתף פעולה עם
הבמאי, גיליתי את השיח הזה ואני יכול להפוך לגיבור היום,
להתראיין לעיתון בתור השומר העירני שהציל את חבריו וכו'.  אם
כבר אני אמור לבצע נוהל מעצר חשוד - לצעוק לו לעצור, מי שם,
לירות באויר והכל, אבל זה קצת משפיל. הפטרול ישמע אותי, יגיע
הנה ויראה אותי עומד עם העיניים מכווצות (כי אני בלי משקפיים)
ומנסה להראות לו שהשיח הזה זז.

הוא ממשיך לזוז והפעם גם נראה כאילו הוא יותר קרוב. אני לא
עומד להופיע שניה וחצי ולמות. לא עולה לי כסף לצעוק "עצור מי
שם". הנה אני צועק. קדימה. אני נותן לו עד 3:28, לרמבו. אחרי
זה אני צועק.
3:33 - אוקיי, אני לא עומד לצעוק. גם לא לשים קפלס"ט ולתפוס
מחסה, אני אזיין לעצמי את השכל עם הקטע הזה עד 4:00, ואחזור
לישון. העניין הוא שאם הייתי צועק, הייתי הופך את כל העניין
מזיון שכל שנועד להעביר שמירה למשהו מוחשי שקורה במציאות. ואם
זה משהו מוחשי, כמו צעקות, לא תהיה לי ברירה - אם אני אצליח
להביא את עצמי לצעוק על אמת, זה יהיה שכנוע אדיר לעצמי שכנראה
מדובר במשהו אמיתי. ואם זה אמיתי - אני גם יכול לירות באויר.
מה הסיכויים שאני אירה באויר, זה באמת יהיה מחבל שיחשוב שגילו
אותו, הוא יסתער, אני אירה בו, הוא ימות, יתברר שהוא באמת
מחבל, ויראיינו אותי לטלויזיה? די אפסי הייתי אומר. כנראה שמה
שיקרה זה שכולם יקפצו כי יחשבו שיורים על הבסיס, לא יזהו כלום,
ואחרי שיחזל"שו, ויחקרו מה קרה ומי מהשומרים זיהה מקור ירי,
אני אגיד שיריתי באויר בגלל שהשיח זז - הוא כבר חצי שעה מתקדם
אבל נשאר באותו מרחק. מעניין אם זה כלא אוטומטי או שיחשבו
שהתחרפנתי לגמרי, בטח בגלל ההתאבדות, וישחררו אותי על 24
והחיים שלי יהרסו.

עדיף לפנטז על איזה בחורה מדהימה או מה הייתי עושה אם היו לי
15 מיליון דולר. פינטוזים על היכרות עם משהי בד"כ נמאסים כי זה
די פאתטי למרות שאף אחד לא יודע - אתה מרגיש אידיוט לפנטז על
איזה דוגמנית על שאתה פתאום פוגש, חושב איזה משפט להגיד לה
בפינטוז, עד שאתה מגיע למסקנה שאם זו הפנטזיה שלך - למה שהיא
לא תתחיל איתך, ואז היא מתחילה איתך ונורא רוצה אותך וזה כל כך
לא מציאותי שאתה מפסיק תוך כדי. לחשוב מה הייתי עושה עם 15
מיליון דולר, however, זה משהו הרבה יותר קריאטיבי. קודם כל,
זה עוזר לך לגבש סדרי עדיפויות ומטרות, ככה אתה גם מבין מה חסר
לך אם בכלל. זה שהתאבד, בטח התחיל ממחשבה כזאת, רק שהתשובה
שהוא נתן לעצמו (ולעצמך אפשר אבל הרבה יותר קשה לשקר כי ברקע
של הראש אתה יודע את התשובה האמיתית) היתה שגם כמה מיליונים לא
יעזרו לו, החיים שלו עדיין יהיו בזבל, אז הוא תקע לעצמו כדור.
כמובן שהסיבה העיקרית לפינטוז השכיח הזה היא שהוא פשוט כיפי
ומעביר זמן.

3:39
אני לא מאמין שרק 3:39. זה באמת לא הגיוני. אני לא מטורף,
כאילו, בן אדם רגיל שיש לו הערכת זמן. כשהמפקדים נותנים זמנים
שאם תתחיל לאפס את הסטופר שלך, כבר לא יישאר זמן לשום דבר אחר,
תמיד אני זה שסופר בקול רם.  כמובן שאז הם תמיד שואלים אותי אם
עמדנו בזמן ואני עונה שכן, ואז שואלים אותי כמה זמן עבר, ואני
לא יודע כי הפסקתי לספור כדי לצרוח "הקשב", ואז בגלל שאני לא
יודע כמה זמן עבר, עושים את זה עוד כמה פעמים, עד שבאמת אין צל
של ספק שעמדנו בזמן, או שלא עמדנו אבל צריך להיכנס לאוכל.
ובתור בן אדם שיש לו הערכת זמן, אני באמת חושב שמשהו פה לא
הגיוני - לא יכול להיות שעברו רק 6 דקות. בלתי אפשרי. אני פוסל
את האפשרות הזו על הסף. נשארנו עם כמה אפשרויות אחרות - שעון
לא תקין, מה שלא הגיוני כי זה שעון דיגיטלי, שהרבה לפני שיזייף
בזמן, הוא פשוט יראה מן תצוגה מעוותת. יכול להיות שנכנסתי לתוך
איזה חור תולעת שמשבש את רצף המרחב-חלל-זמן, אבל גם זה לא
סביר, לדעתי איינשטיין טועה בגדול ואין שום אפשרות לנוע בזמן.
זה לא הגיוני. קיימת עוד אפשרות - המחבלים בשיח ירו חץ הרדמה,
רצחו את כל הפלוגה, והחזירו את השעון שלי חזרה לשעה שבה
נרדמתי, ולקח לי 6 דקות להתעורר. הבעיה היא שעמדתי במשך כל
הזמן הזה שעבר. לא קמתי מבולבל מהריצפה.  טוב, אני מניח שיש
סכוי שאינשטיין צודק. אפטר אול, אני לא למדתי פיזיקה ולא מכיר
את כל התיאוריות שלו - סתם פשוט לא נראה לי הגיוני כל הקטע של
המסעות בזמן.
בכל זאת, חייבים להודות שהכי הגיוני זה שפשוט עברו רק 6 דקות.
הייתי צריך להתאפק יותר לפני שהסתכלתי בשעון. בכל זאת, מדובר
ב-360 שניות, שזה לא מעט.

ר' ירד מהשמירה, קם בבוקר כרגיל, המשיך את חייו, ונהרג בתאונת
דרכים בנפאל. לא ברור אם השיח באמת זז ואיך קורה שעבר כל כך
הרבה זמן ב-6 דקות.