השיר הזה הוא שיר זיכרון
לכול הדברים הקטנים ששכחנו
והיינו אמורים לזכור
שהדחקנו, מחקנו, העלמנו,
החבאנו בתוך ארון
דברים שאולי סתם לא ידענו
הלכו לאיבוד במוח האפור
ולא חיפשנו, אז גם לא מצאנו

השיר הזה הוא שיר מחאה
כנגד החיפושים שלנו בחלונות הגבוהים
במקום להתחיל בתחתית
מדלגים על שלבים, וקופצים
אל הראש, אל הפסגה,
מתעלמים מהדברים הקטנים
מהמשמעות האמיתית
אטומים, חרשים ועיוורים

השורות הבאות מוקדשות אליכם
האנשים הגדולים שחולמים וחולמים
כולנו נוצרנו מאותו העפר
ולשם גם כולנו חוזרים
וזה כולל אתכם
אז גם אם נדמה שאתם עליונים
כולנו אותו חומר זול,
אותה יצירה, אותו הדבר
אז רק להזכיר לכם,
שלא תשכחו עם הימים.


במקום התנצלות :
ניסיתי להגיע לעומק מסויים העוסק למעשה בשטחיות...בסוף יצרתי
קשקוש שטחי שכזה בעצמי...