במקור בכלל קראו לו בני.  בני כהן.  כן, שם פשוט למדי, לא שם
שקשה לזכור. בכלל לא.  הבעיה של בני התחילה יום אחד שבו היתה
לחברו יוסף יומולדת.  בני רצה מאוד להפתיע את יוסף ולא ידע
איך.  הוא חשב מה יכול להיות הדבר הכי לא הגיוני שיוכל לעשות
לכבוד יום הולדתו ולא הגיע לפיתרון.  אמנם לבעיית היומולדת בני
לא מצא פתרון,  אבל כ"כ מצאה חן בעיניו הגישה שלפיה יש לנקוט
בצורה הכי לא הגיונית לדברים כדי להפתיע אנשים,  עד שהוא החליט
לאמץ אותה לחייו הפרטיים.  הוא התחיל עם שמו הפרטי.  "מה השם
הכי פחות הגיוני שיהיה לי?",  חשב בני בליבו ואז מצא:"מהיום
שמי יהיה קסאביאר דון שילטונקה המתחכם, משום שכך הכי לא הגיוני
שיקראו לי!".  חבריו ראו בהתנהגותו הלצה מוזרה שתחלוף עם הזמן,
ולכן לא התיחסו לכך בכובד ראש.  במסיבות חברתיות דאג בני
להפתיע את כולם בכך שאכל את הקינוח עם כפית לפני המנה הראשונה,
אותה אכל באמצע הארוחה, באמצעות אטבי כביסה.  בעבודה הוא
העתיק כל עותק של מסמך בכתב ידו האישי ובימי שבת אחה"צ היה
נוהג לשחות במזרקה הקטנה שבחצר ביתו.
יום אחד הגיע לבקרו ידיד מארצות הברית.  אותו ידיד מארצות
הברית לא שמע על התנהגותו המוזרה שאימץ לעצמו.  הידיד בא לבקר
את בני יחד עם כל בני משפחתו: אשתו ובנו בן השמונה.  לאחר שפגש
אותם בשדה התעופה,  הוביל אותם בני אל מקום החניה,  כדי לערוך
למשפחה סיור בעיר.  בני חנה את מכוניתו בצמוד לקיר בטון,
וכשרצה להכנס לאוטו בחזרה,  הוא נאלץ להכנס כאשר הוא צמוד
לקיר,  משום שסבר שזוהי הדרך הכי פחות הגיונית להכנס למכונית.
כשנשאל ע"י ידידו מדוע הוא נכנס דווקא דרך הצד הצמוד לקיר,
הסביר לו בני את תורתו.  הידיד גיחך בשמחה וטען שטעות בידיו של
בני.  בני תמה ודרש הסבר.  הידיד הסביר לו,  במילים אלו ממש,
כי:"להכנס דרך הדלת זה מאוד הגיוני,  אבל דרך החלון זה הכי
פחות הגיוני".  בני הנהן להסכמה.  אשתו של הידיד התערבה בשיחה
וטענה שהדרך הכי פחות הגיונית היא להכנס דרך הגג בכלל,  משום
שזה גג ממתכת ואין סיכוי שמישהו יכול להכנס דרכו,  וזו הסיבה
שזה בכלל לא הגיוני.  הילד הקטן התערב ואמר שיהיה זה יותר בלתי
הגיוני אילו היה מנסה להכנס למכונית דרך פרח הסביון שבעציץ
ליד,  משום שאין שום הגיון בדבר.  בני עמד דומם במקומו והחל
לבכות.  היה זה מאוד הגיוני משום שתורתו האישית שהמציא בעצמו
נשברה לרסיסים לפצע,  ואין דבר שיש ביכולתו לעשות.  בני פנה
לאחור והחל לרוץ בכל כוחו עד שנתקע בקיר בטון בצידו השני של
החניון.  הידיד ומשפחתו היו המומים וקפאו במקומם.  לאחר
שהתעשתו רצו לעברו של בני וניסו לעזור לו,  אך ללא טעם,  משום
שבני מת,  ולהם לא נותר אלא לנחש מה ניסה לעשות...