זיעה מתחככת בגב,
את פוצעת תפוז בסכין
השכן עוד לועג לקבצן וצוחק,
עוד יומיים נגמר פה הסתיו.
והרדיו משיח בעצב,
בעוד חג יהודי.
ואת חרצנים יורקת,
ממלאת יגונך בכדי.
הריאות מותשות ניקוטין
העיניים עשן כחלחל.
וגופך מתמלא במזון, בזרעי
ואני מתעלף מחולחל.
בית שני שורה אחרונה כדי - הכד שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.