אני מדען.
החלטתי לבצע מחקר
על זיכרון.
תקעתי לקוף אחד
שתי אלקטרודות בראש.
תוצאות הניסוי היו
שקוף עם ברגים תקועים במוח
אינו זוכר דבר.
הודעתי על הממצאים
לממונים עלי.
הם שיבחו אותי, דנו במחקר,
ואפילו
העלו לי את המשכורת.
(בינתיים, שמעתי שהקוף היה מיותר
אז הרדימו אותו,
מי צריך קוף עם ברזלים במוח?!)
פרסמתי את הממצאים
בכתבי עת בחו"ל.
שיבחו אותי.
הזמינו אותי להרצות
במדינות שונות.
מאוד התלהבו
ואפילו
שלחו לי כמה אלפי דולרים.
עם הזמן,
נהיתי מכובד וידוע.
די התעשרתי.
רמת חיי עלתה
ואפילו
קניתי לילדי
חיית מחמד.
ראיינו אותי לעיתון
אני מפורסם.
מה?
מאיפה העושר והתהילה?!?
האמת היא ש...
שכחתי...
מה?
מחקר על זיכרון?
קוף?
אהה...כבר גילו את זה מזמן?
טוב, לא ידעתי...
כותבת השיר כואבת את כאבם של בעלי החיים חסרי האונים במעבדות,
אשר קולם לא נשמע. בבעלי חיים אלה מתבצעים ברוב המקרים ניסויים
מיותרים ואכזריים שלא למטרת הצלת חיים, כפי שמקובל לחשוב, אלא
בעיקר למטרות אקדמיות, ללא תכלית או הגרוע מכל - למטרות
קוסמטיות. חיי בעלי החיים אינם הפקר, הם יקרים מפז! |