-שב אידיוט
-למי אתה קורא אידיוט?
שני ילדים בני שלושים ואולי קצת פחות עומדים על קצה היום
ומנסים למצוא את מה שלעולם עוד לא היה בינם לבין הרוב.
-יש לי אש קטנה אבל טובה.

עיניים מנצנצות באושר מנקבות את הפנים השדופות של הנמוך
מהשניים.

-תדליק גם לי, למרות הרוח אתה יכול.
סנטר ארוך ומחודד נגלה תחת הכובע המרופט שעטף את הראש של זה עם
הגובה המרשים, עת הגיש את פניו כשסגריה מקומטת מקדימה את הכל
אל עבר ידי הקוסם של הנמוך.

אש,
ואור מסנוור רק לרגע את פני השניים, ונעלם. נקודה אדומה בקצה
התחתון של עמוד עשן דקיק ומסולסל נשאר זכר לאש שהייתה.
ריח מתקתק מטפס במעלה נחירי החוצים את הכביש כמה מטרים מהם.
אם רק הייתה גם אהבה ניחתה על שניהם מחשבה טורדנית, וילדה יפה
זהובת עפעף חוצה קו מבט.

העשן ממשיך ועולה ונושק עננים לבנים הרחק מעל הראשים הכבדים.
והם עוד למטה, מתחת לשמש מעל לשחור האספלט וצואת הכלבים הפרוסה
ברחובות העיר הגדולה.

-אולי מחר.
אומר הנמוך ונושק לידו הימנית.
-ואולי כבר אז תבוא ישועה לעמך וניתן יד ביד לזיקנה הרחוקה.
-אני כבר שם הייתי ושבתי.
עונה השני מפשפש בכיס פנימי של מעיל ושולה עוד קופסה של מקלות
עשנים.
-והיה מעונן עד לסוף,
והיה מסוכן קצת לחשוף,
והיה מעושן גם לזכור את החוף שנחתנו עליו.