[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיה צ'רנו
/
יום בגיהנום-יומן

היה זה יום ה-31.3.02. חופש פסח, חשבתי על הבגרוית, על העבודה
בתנ"ך, על הלחץ דם הגבוה שלי שאלוהים וידע מאיפה הגיע...
הלכתי למדוד אותו אצל האחות בשביל הצבא ובאותו זמן חשבתי על
היומהולדת שמתקרב (עוד שבוע) על הלישכה שהפחידה אותי למוות.
חזרתי הבייתה ואז אמא שלי הגיעה, היא הכינה ארוחת צהריים כרגיל
וראיתי טלוויזיה, בשעה 3 בערך שהיה פיגוע במסעדת מצה בחיפה. לא
חשבנו ישר על הגרוע מכל, היינו אופטימיות למרות שהרגשתי משהו
בבטן שלא נתן לי מנוח. בהתחלה התקשרנו לאבא שלי לספר לו על
הפיגוע, אח"כ התקשרנו לסבא שלי לראות אם הוא בסדר, אבל הוא לא
ענה לפלאפון וגם לא לטלפון... וכך בעצם התחיל הגיהנום.

בהתחלה חשבתי הוא בטח ישן ואין לו מושג מה קורה ושבטח עוד כמה
דקות הוא יתקשר וכולנו נצחק אבל כשהטלפון צלצל והשיחה המזהה
הראתה את מס' הטלפון זו הייתה השכנה- הפלאפון נשאר בבית וסבא
לא שם. אני באותו רגע נשברתי, אמא שלי עדיין הייתה אופטימית...
אולי הוא נסע לאן שהוא בלי להודיע, אולי הוא היה בפיגוע אבל
פצוע קשה והוא לא מסוגל להתקשר איתנו, לא ידענו כלום

כמה זמן אח"כ, בערך שעה אולי יותר, דוד שלי התקשר מבאר שבע,
המפקד מהמשטרה שלו סיפר שמצאו את תעודת הזהות במסעדה ושהוא
לוקח אותו לאבו כביר (זיהוי גופות). כאן זו הייתה בשבילי
הנקודה שהבנתי שזה הסוף, השכנה באה אלינו כדי לעזור לנו, היינו
צריכות לסוע לחיפה כדי לקחת את אח שלי מבסיס חיל הים לכן,
החלטנו לעבור ברמב"ם, אולי הוא יהיה שם. אני זוכרת שהים
והשמיים היו באותו יום באותו צבע, הם נראו מחוברים אחד לשני,
זה הזכיר לי סיפור על תרנגולת שמתחילה לצעוק: "השמיים נופלים,
השמיים נופלים"....

ברמב"ם היו אלפי אנשים שבאו לחפש את יקריהם ואנחנו היינו חלק
מהם, עובדות סוציאליות וזיהוי פלילי תיחקרו את כולם וניסו
לעזור כמה שיותר. אחד מהם הכניס אותנו לחדר ושאל אותנו פרטים
על סבא, בשבילי זו היה הסוף כי זה פעם אחרונה, הבנתי שאני אדבר
על סבא ז"ל ולא על סבא- סבא. אח שלי, אני ואמא שלי, כל אחד
גירף איזה פרט עליו, צבע עיניים, צורת פנים וכל השטויות האלו.
אח"כ יצאנו וחיכינו עם אח של סבתא שלי ז"ל ואישתו וגרושתו
שגרים בחיפה והיו איתנו, לבסוף אמרו שכל מי שמחפש זכרים הם
נמצאים באבו כביר, אז לשם הוא צריך לסוע.

היו שם עשרות אנשים, כולם איבדו את יקריהם, יקריהם הולכים
בימים הקרובים להפוך לשכנים לנצח בחלקה של נפגעי הטרור.
משם נסענו לקחת את אחותי שהייתה אצל חברים שלנו ברעננה, אני
הייתי מדוכאת לאללה מן הסתם, לא הייתה לי תחושה של זמן, בוקר,
צהריים, ערב, לא משנה הכל אותו הדבר, עד שהגענו היה כבר לילה,
ההורים שלנו הכינו ארוחת ערב ואכלנו, ניסיתי לחייך לנסות לגמור
את היום אבל פשוט הייתי הרוסה. אבא שלי חזר, ב-9 וחצי בלילה
היה הזיהוי הסופי, סבא נהרג בפיגוע, דווקא סבא שלי שהיה בנפשו
יותר ערבי ויותר יהודי מכל הערבים ויהודים שיש במדינה, דווקא,
הוא- כמו שאפרים סנה נהנה לעשות בהספדה- איש שוחר שלום "שלום,
חבר", מת בפיגוע, למה?! סתם, ככה בלי שום סיבה.
למחרת זה היה יום להתרחק מעיתונים, קראתי את על מדורי
האסטרולוגיה, ספורט, תרבות אבל לא נגעתי בעיתון החדשות, למרות
שבסוף ויתרתי, כל העיתונים אמרו אותו הדבר ואף אחד לא שינה
כלום, 14 תמונות הרוגים- שני משפחות שאיבדו אב ושני ילדים, אבל
אני איבדתי סבא אחד ויחיד...
לאחר מכן היה את השבעה, ואז היה את היומוהלדת שלי ואח"כ הלישכה
ולבסוף, לעולם לא יגיע- הוא תמיד יימשך...

לזכר דב צ'רנוברודה ז"ל







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"I'd kill
myself for you
, I'd kill you
for myself"

- This Love
Pantera


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/5/02 16:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיה צ'רנו

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה