|
קורא מחדש את כל המחברת
שירים של נשמה ומנגינה מתנגנת
פעמיים בשנה - איזה מזכרת...
כל השינויים נראים על הדפים
מתחיל ברגשות קשים של בדידות
ולאט מבין שזו רק תלות
תלות גופנית שלא ניתנת לסיפוק
ואז הרקנות מתמלא בשליחות
שליחות פנימית לאהבה אלוהית
מגלה את האהבה הנכספת
האהבה הגואלת
האהבה הפנימית
כי הנשמה תמיד לבד אבל היא אף פעם לא בודדה |
|
|
איש אחד נכנס עם
ידיד וידידה
למסעדה, אז הוא
אומר למלצר:
אוקיי- אנחנו
מזמינים:
לי- מונדה,
לה- זניה,
ובשבילו תביא
ספגטי.
אז המלצר אומר:
מה, אתה לא הולך
לעשות מזה משחק
מילים?
אז האיש אומר
לו:
בוא-לא-נז,
אוקיי?
הבנתם? בולונז?
בוא-לא-נז?
גם אפרוח ורוד
לא מצליח תמיד
להצחיק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.