|
אני מתגעגע אל עצמי.
אל הילד שלא פחד מכלום.
אל הילד שראה הכל בוורוד.
אל הילד שצחק כשחטף סטירה.
אל הילד שלא עניין אותו מה זו אהבה.
אל הילד שצליל נשיקה עם ליל, היה נשיקתה של אמא.
אל הילד שקרא רק חסמב"ה, צ'יפופו והחמישיה הסודית .
אל הילד שכלל לא שאל את עצמו שאלות קשות.
אל הילד שאף פעם לא חווה מכאוב.
אל הילד שלא שם קצוץ על כלום.
אל הילד שאני כבר לא.
אל הילד שאני מדמיין...
שהייתי. |
|
|
"מתחת לגשר
בעיר, זה איפה
שציירתי קצת
דם..."
הועד המתרגם
מחזיר את הצ'ילי
פפרז לימי
הילדות הטובים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.