זה התחיל כשכולם התחילו לטפס
כל המחלקה - לטפס!
על הצוק הגבוה
הנמשך למרומים
כך הם עלו עד לגבהים

ואז כשהגיעו למעוז המיוחל
אחד מהם - הבכור, התחיל לשיר ולהתהולל
שמח וצעק ורצה ראש לקפוץ
כי למטה הים כל יפה לחפוץ
אך אוי ואבוי הרוח חזקה
העיפה את הצעיר לסלעים מחקה

העצב היה נורא ואיום
כשאת כל זה צילמתי בזום
כולם צעקו
וחלקם עוד נפלו
כי החליקו לפי תהום

ופתאום שם נמצאתי
בחדר גדול
עם קהל ואבל וסבל בלי סוף
והדמעות לי זולגות
והבכי נורא כי הטרגדיה עוד לא התעכלה

ומדלת סתרים מגיעה האישה
עם כיסוי ראש וילדה פעוטה
את התינוקת מניחה בזרועותי
והיפיפיה מסתכלת עלי
והבכי נפסק והפחד נחלש
כי המוות מתחלף בחדש

כך אמרה לי הפעוטה
ואלי היא חייכה
וחייכתי אני
והקצתי משנתי...