רק עכשיו יצאתי ממערכת יחסים ונדמה היה כאילו לעולם לא אחוש את
אותה התחושה.
אז הנה אני יושב בבית וחולם על להחזיק אותך בזרועותיי, לחבק,
לנשק אותך ולהתחבר, אבל אני מרגיש מוזר כי במקום לשמוח - אני
בוכה, אולי מתקווה, אולי מאושר, אולי מפחד, מה שבטוח, אני רוצה
אותך, אותך אני רוצה לאהוב, כמו בימים הטובים שבהם רציתי
לחיות.
יכול להיות שנאהב לנצח, יכול להיות שנאהב רק יום, אבל תמיד
אומר תודה על כל רגע כי אני כאן בשביל לאסוף רגעי אהבה ואושר
קטנים, אחד לאחד ולמלאות בהם את ליבי.
אז אני בא ואומר לך, נכון שנפגשנו רק פעמיים, אבל אני יושב
בבית וחושב רק עלייך אני שוכב במיטה ומדמיין את פנייך, את
יופייך, את שיערך השחור והגולש, את עינייך הדובשניות.
ובמיוחד את שפתייך החושניות שאותם אני כל כך רוצה לנשק.
איך אפשר לבוא היום לבחורה ולומר לה :אני אוהב אותך, אני רוצה
אותך, איך אפשר לומר לך שכמות האהבה שבי לא כל כך מוכרת בעולם
הזה? ושקשה להבין שאני אוהב כבר מהרגע הראשון, כבר מהפגישה
הראשונה.
בכל רגע איתך אני רוצה להושיט את ידי וללטף אותך, לגעת, לנשק
את שפתיך ולחבק, לחבק אותך .
אני רוצה לממש את אהבתי אלייך,
אבל יותר מכל אני רוצה שאת תאהבי אותי...