היה קצת קר בבוקר אבל עכשיו חם לי.
סוף סוף שכנעתי אותה לבוא אלי, סתם נשב, נדבר ונקשיב למוסיקה -
היום היא הסכימה. זוהי דנה, מעט יפה, מעט כוסית, לא מציאה
מיוחדת אבל בהחלט היא נראתה והתנהגה בחושניות כזו שרק גרמה לי
לרצות אותה. הגענו אלי ישר אחרי בית הספר, נכנסנו לחדר שלי,
סגרתי את הדלת ומתוך נימוס והרגל שאלתי אותה אם היא רוצה לאכול
או לשתות משהו. ותנחשו מה, כל הנשים רק חושבות על אוכל, אוכל
ואוכל לקינוח. ואני תמים הייתי בטוח שהיא תסתפק באיזו כוס מים
לשתות אבל לא, היא רצתה לאכול. אז נתתי לה מהקובה של אמא שלי,
אני במילא לא אוהב את זה, אז שהיא תאכל. עשרים דקות, לא פחות
ולא יותר, לקח לה לאכול שתי קובות מסכנות והדבר הכי מטריף הוא
שהיא שתתה דיאט קולה.
והנה אנחנו בחדר שוב והעניינים התחילו להתחמם, ושוב משום מקום
היא הרסה את הכל - "מתחשק לך לשחק שש-בש?". ואז היא סיפרה איזה
סיפור על זה שהיא רק למדה לשחק לא מזמן, מי הקשיב בכלל,
הסתכלתי על החזה הלא קטן ולא גדול שלה שנתמך בחזייה ורודה
זוהרת.
"טוב" אמרתי, שאני אסרב? אבל הצעתי שלפחות נתערב על משהו, והיא
הסכימה, התערבות פתוחה. התחלנו לשחק והראש שלי במשך כל המשחק
היה שקוע שאם אני אנצח אני אדרוש ממנה להוריד חולצה וחזייה,
ומשם העניינים כבר התגלגלו קדימה, והיא ניצחה.
"אז מה את רוצה ממני?" שאלתי.
"לא יודעת, יש לך רעיון?" היא ענתה.
בטח שהיה לי, אמרתי לה שאם אני הייתי מנצח הייתי מבקש שהיא
תתפשט ומשם הלאה.
"בטח - אתה לא חרמן מוצהר" היא אמרה.
היא התחילה להתארגן ללכת הביתה, כבר לא היה איכפת לי, כל החשק
ירד לי ממנה, ואז היא החליטה שהיא רוצה ארוחה במקדונלד'ס על
ההתערבות.

אתם יודעים - נשים רק אוכל יש להן בראש,
אה כן ודיאט קולה.