[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ג'פרי דירדן
/
להיות אדם

יום אחד, בשוכבי על גבי תחת שמיים כחולים, במרכזה של חורשה
ירוקה ויפה, בשעות אחר הצוהריים, הבטתי מעלה.
השמיים היו תכולים בהירים ומרקמם היה עדין, עליהם שטו באיטיות
וברוגע עננים לבנים.
חלקם גדולים חלקם קטנים, חלקם סמיכים חלקם דלילים, חלקם גבוהים
וחלקם נמוכים. צפיתי בהם בעודם חולפים האחד על פניו של השני,
במעין משחק של מירוץ בו אין מנצחים, לפעמים מתמזגים זה בזה,
לפעמים נפרדים, לפעמים מתנפצים האחד אל השני ונמוגים אל הכחול
העוטף שסביבם קרן.
הבטתי וחשבתי לעצמי "כמה ארצה להיות ענן".

חלפו מספר דקות ומבטי נדד מטה, אל צמרות העצים, אל העלים
המתנופפים ברוח העדינה, המשתזפים להם מול השמש החמימה.
חלקם גדלים חלקם קטנים, חלקם עגולים וחלקם אליפטיים, חלקם
ירוקים יותר חלקם ירוקים פחות. צפיתי בהם אלו באלו משתכשכים,
מפיקים מין רחש עדין המזכיר במרוחק את המיית הגלים, צפיתי בהם
בעודם רוקדים מעליי לצלילי מוזיקה לא מוחשית, כזו שאי אפשר
להפיק בדרך אנושית, ניזונים מחומה המלטף של שמש אחר הצוהריים
הבהירה, נרגעים במשב רוח קרירה, בקיום שבין שמיים לארץ תולה.
צפיתי וחשבתי לעצמי "כמה ארצה להיות עלה"

עם חלוף הזמן המשיך מבטי ונדד, ראשי נטה מטה ואל מולי הופיע
סלע גדול.
הבטתי בסלע, בחנתי את צורתו, בחנתי את שתיקתו,את הדרך בה נח על
האדמה, הבטתי בצלקות שהתווספו לו שנה אחר שנה.
ככל שהמשכתי לבהות באותו סלע יכולתי לשים לב לדברים חדשים,
המרקם שלו, חוזקו המרשים, צורתו העגלגלה שלא הייתה סימטרית
כולה, צבעו החום אפרפר, בקן הנמלים החרוצות שצמח מתחתיו באפר.
הוא פשוט נח על האדמה הרכה, חסר תנועה, לגמרי דומם, כשלעצמו
שלם, נח אינספור שנים ללא פגע.
בהיתי וחשבתי לעצמי "כמה ארצה להיות סלע"

לאחר זמן מה החלה תנועה למשוך את עיניי העייפות, הסטתי מעט את
ראשי ולתדהמתי היו שם שני כלבים עם פנים חייכניות.
הבטתי בהם ושמץ של חיוך הזדחל גם אל פניי.
האחד חום והשני לבן, האחד גדול השני קצת קטן, כה נאה הייתה
פרוותם, שניהם קיפצו מקשקשים בזנבם.
הבטתי בהם משחקים, אושרם ניכר על הפנים, האחד רודף והשני בורח,
השני עוצר והאחד נובח.
לשונותיהם השתרבבו בעודם רצים, מחייכים ובזנבם מקשקשים, מידי
פעם פולטים יללות כלבלביות ונשיכות לבביות, משתובבים להם יחד
ללא דאגה בעולם, במעין כיף נצחי ומושלם, חיים את הכאן ואת
העכשיו.
צפיתי בהם וחשבתי "כמה ארצה להיות כלבלב"

החיוך נשאר על פני למשך זמן לא רב, עד אשר התחלף בהבעת הפתעה
למשמע קולות מוכרים.
הפניתי את ראשי כל הדרך שמאלה, ושם, על ספסל, יושבים, היו זוג
צעיר של בני אדם מחובקים.
הם ישבו כשגבם אליי ופניהם אל הנחל מופנים, הבטתי בהם בעודם
מדברים.
שניהם היו צעירים ויפים, הם הביטו זה בזו במבטים כה עמוקים, כה
אוהבים, למלותיהם היו צלילים רכים ומלטפים ופניהם קרנו באושר
מחוייך מעצם הידיעה שלב אחד למשנהו שייך.
המשכתי להביט בהם, מלטפים ומחבקים, עוצמים עיניים ומעט
מתקרבים, ידיים עדינות נשלחות אל פנים, זוג שפתיים נצמדות,
בעדינות ומסירות אלו את אלו מוצצות, לשונות נשלחות וחוזרות, עד
שלבסוף נפרדות, נראה שדבר לא יכול היה לעצור בעדם.
הבטתי בהם וחשבתי "כמה ארצה להיות אדם.."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סוף סוף
קולטורה!


אחד שניסה


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/5/02 1:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'פרי דירדן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה