את האמנות אפשר להחליף במקוריות,
את המקוריות אפשר להחליף בציניות,
את הציניות אפשר להחליף בבוטות,
את הבוטות אפשר להחליף בבורות.
ואז אתה לבד.

איזה נושא נדוש.
אף אחד לא מחפש אמנות יותר.
האמן המתבודד יכול מצדנו לטבוע
בהגיגיו המבולבלים.

את הידידות אפשר להחליף ברומנטיקה,
את הרומנטיקה אפשר להחליף באהבה,
את האהבה אפשר להחליף בסקס,
את הסקס אפשר להחליף באוננות.
ואז אתה לבד.

איזה נושא נדוש.
אף אחד לא מחפש ידידות יותר.
האביר המעופש יכול מצדנו לאכול
את סוסו הלבן.

את הפגישות אפשר להחליף בשיחות טלפון,
את שיחות הטלפון אפשר להחליף באינטרנט,
את האינטרנט אפשר להחליף בטלפתיה,
את הטלפתיה אפשר להחליף בנרקיסיזם.
ואז אתה לבד.

איזה נושא נדוש.
אף אחד לא מחפש פגישות יותר.
הטכנופוב המזדקן יכול מצדנו לחבק
רובוטים חלודים.

את האנושיות אפשר להחליף בהומאניזם,
את ההומאניזם אפשר להחליף ברחמים,
את הרחמים אפשר להחליף בפאתטיות,
את הפאתטיות אפשר להחליף בזלזול.
ואז אתה לבד.

איזה נושא נדוש.
אף אחד לא מחפש אנושיות יותר.
ההומאניסט האחרון יכול מצדנו לכרות
את הלחי השנייה.

אפשר לאסוף שוב את החברים שהלכו,
להבעיר את הרומנטיקה שכבתה,
אפילו את האנושיות אפשר לכרוך מחדש
ולשוות לה מראה מקומט אך קריא.

אבל אי אפשר להמציא מחדש
את המקוריות.