מוקדש לירוקת העיניים ("עצרי רגע! תני לי להסתכל! יה!")



"אני אוהב אותך", אמר בילי, בפעם שכבר איבדה ספירתה, לאהובתו.

הוא אהב אותה, כל כך, אהב להסתכל עליה, לראות אותה מהלכת לה
בבית, מחייכת, צוחקת, רואה טלוויזיה, אהב את ההרגשה כשהיא
חיבקה אותו, כשהרגיש את שפתיה נוגעות בשלו במין תיאום שכזה. אך
הכי אהב, הכי אהב את עיניה, פשוט לבהות בהן וללכת לאיבוד בתוך
העיגולים הירוקים האלו.
לא פעם אחת, הוא היה פשוט עוצר אותה ברחוב, מחייך בחיוך סקרן
שכזה, ומטה את ראשו קדימה כשהלך לידה, כדי לראות את עיניה,
והיא, צחקקה בתחושה של הפתעה כל פעם מחדש, והוא כל פעם מחדש
עשה זאת.
כן, כה אהב את עיניה, היא תמיד אמרה לו שהוא בטח אוהב אותן כל
כך, משום שכשהוא מסתכל לתוך עיניה, הוא רואה אותה, חשופה
לחלוטין, הרי העיניים, הן החלונות לנשמה.

כשאהובתו ירוקת העיניים איבדה חייה בשרשרת אירועים קטלנית בחדר
מחשבים כתוצאה מעומס מתוכנה מסוימת,
איבד כל עניין במין הנשי, הבין כי לבו איבד כל כיוון, ואיבד
כל רצון איזשהו,
החליט כי לא נשאר לו רצון לחיות, אלא רצון לחיות בשביל אחרים,
לעזור לאחרים,
ולכן החליט כי ימציא תוכנה שתמנע תאונות כואבות נוספות,
הוא ידע שהדרך תהיה קשה ומלאה טעויות,
אך הוא ידע כי יצליח בסופו של דבר,

וכשפיתח אותה סוף סוף, את התוכנה הזו, חלונות קרא לה, כן,
חלונות.








אממ אממ, XP רולז.