ליאומני שנא את עצמו.
פעמים רבות היה מתעורר בשלהי לילות קיץ חמים, ניעור מחלומות
שלא רצה לשכוח.
בחלומותיו היה ליאומני מישהו אחר, אדם טוב שהיה מביט בהשתקפות
פניו במי נהר נוצצים וגאה בפנים שניבטו אליו בחזרה.
הוא היה משוכנע כי סוד ניחבא בחלומות.
סוד זה היה מילה או משפט, או אולי אף משל ארוך ומפותל כנבכי
מחשבתו של אדם.
כך תוכל להיות מי שתמיד רצית, לחש הסוד באוזנו לילה אחר לילה.
כך תוכל להיות הילד שציוריו ושיריו הילדותיים מספרים על תמימות
ותקווה גדולה, הילד שקברת לפני שנים בעוד אין הוא יודע כי משחק
הוא בתוך קבר.
רק שהפעם יגדל ויהיה לגבר שתמיד קיווה להיות, משום שאלחש אני
באוזנו.
הייתה פעם אחת בה הילד אבד בתוך יער גדול ואיבד את דרכו
בחשיכה.
הוא ניצב לפני פרשת דרכים ולא ידע לאן לפנות.
אז באת אתה ולחשת לו דברי מתיקות מתוך הצללים, והוא בא אליך
ונהיה אתה.
חשבת שהוא נעלם משום שקולו דעך עם השנים.
אך כעת הוא שב, והוא בוכה בקולו הילדותי ומבקש לחזור לביתו,
ואולי שוב ללכת אל היער, ושוב להיאבד, ושוב לעמוד לפני פרשת
הדרכים.
אך הפעם הוא יבחר בדרך השניה משום שהראשונה איבדה את קסמה,
ובדרך הזו הוא יהיה מאושר. כך בוכה הילד וכך הוא מבקש ממך,
כולאו שלחש לו בעבר דברי מתיקה.
ואתה רוצה לשחררו אך אינך יודע כיצד, משום שהוא נקבר עמוק מדי
וכל שהינך רואה היא האדמה הלחה של קבר שאינו מסומן.
כעת אחשוף עצמי בפניך, ובעזרתי תוכל לחלצו מקברו, מכלאו,
ובעודו חופשי ובעודו שומע לעצתי יוכל לגדול כפי שרצה תמיד.
ואז היה מתעורר ליאומני, ידיו לחות ורוח חמימה מלטפת את אגלי
הזיעה הנחים על צווארו,
ומגלה כי שכח את החלום, כי שכח את פניו של הסוד וכעת לא ידע
כיצד יוכל לחזור ולהיות לילד שהיה בעבר, הילד השמח שעיניו
מבריקות לאורם של אלפי סיפורים שעוד לא נשמעו.
עיניו של ליאומני היו כבויות, כמו עייף מהסיפורים.
מה היה אומר הילד אילו ראה כעת את ליאמוני?
האם היה בז לו? אבל על כך שגדל להיות האיש המת וחסר השמחה
שלפניו?
או שמה היה מניח יד זעירה על כתפו של בא דמותו, ומנחמו כי
עודנה יש תקווה, כי הוא עוד יכול להגשים את כל חלומותיו של
הילד. אילו רק יזכור את פני הסוד.
אך הוא תמיד שכח.
והחלום לא הרפה. שוב ושוב היה ניצב מול מי הנהר ורואה את הילד
שבגר, ילד שפניו היו זהים לשלו, מלבד לעיניו. עיניו של הגבר
הניצב בין הגלים עודן נצצו.
ואז סיפר לו הסוד על פרשת הדרכים וכיצד בחר הנער הצעיר בדרך
השגויה בגלל הבטחותיו הכוזבות של ליאומני.
והוא שאל האם ירצה ליאומני לשמוע את קולו ולראות את פניו,
וליאומני אמר שכן, בודאי שירצה. והסוד היה מגלה לו וליאומני
היה מתעורר וזוכר כי ראה את פני הסוד ושמע את קולו אך אינו
זוכר אותם.
החלום רדף את שנתו לילות רבים, וליאומני החל לחשוב כי אולי אין
כלל סוד, וכי הכל הוא למעשה תרמית שמוחו משחק לו. אך אז זכר את
התשוקה הגדולה האוחזת בו כשהסוד מציע לחשוף עצמו בפניו.
כי אם היה דבר אחד בעולם שליאומני רצה יותר מכל היה זה לגלות
כיצד יוכל שלא לשנוא את עצמו, כיצד יוכל להיות הגבר הטוב אשר
בירך אותו לשלום מבין הגלים.
החלומות לא הניחו לו, כמות התחנן הסוד שיזכרו בו.
ליאומני היה קם, משליך מעליו את שמיכת הצמר וקם לשטוף את פניו
בחבית המים שניצבה מול חלונו.
המים היו ניגרים מכפות ידיו אל פניו, ובכך היה מדמיין כי הוא
שוטף מעליו את המחשבות הרעות שטרדו את מנוחתו בלילות.
אך אז היה מביט מטה לעבר המים הזוהרים באור הלבנה ורואה את
בבועתו.
היא לא חייכה אליו, לא בירכה אותו לשלום. ועיניה לא נצצו.