כשלרון נמאס לחיות, הוא לא חיכה כמו הפחדנים האלו. הוא לקח
סכין וחתך לעצמו את הורידים.
כשההורים של רון מצאו אותו כמו שהיה, על השטיח, מכווץ, מדמם,
בהתחלה הם היו קצת בהלם, אבל הם לא היו מסוג האנשים שיכנסו
לפאניקה כי הבן שלהם שוכב מת באמצע הסלון. רק מיכל, שגם היתה
אמא של רון דרך אגב, קצת דאגה, כי מי יודע אם הכתמים האלה של
הדם אי פעם ירדו מהשטיח? ומה נגיד לאורחים? ובכלל, נראה לי
שהגיע הזמן לעצב מחדש את הסלון. נכון מאיר?
מאיר הסכים. מה היה יוצא לו אם הוא היה מסרב? הוא כבר מזמן
הבין שהדרך הכי טובה להתמודד עם בעיות היא לתת למיכל, אישתו,
לטפל בהם. הוא לא היה בטוח בהתחלה אם גופה מדממת באמצע הסלון
היא מסוג הבעיות הזה, אבל היה נדמה לו שמיכל מסתדרת יופי.
והסלון באמת קצת פסה, הוא גם ככה תכננן להגיד משהו בקרוב.
המשטרה מיהרה לסגור את התיק כמה שיותר מהר. סתם עוד מקרה של
הילדים העשירים האלה, שבמקום להעריך את המזל שנפל עליהם יורים
בעצמם. אה, הוא חתך את הורידים? שיהיה, אותו דבר לא? למי איכפת
בכלל? חבל שמת, בטח שחבל, אבל מה היה אפשר לעשות? לא, לא היו
סימנים ממש. הוא לא היה בכת השטן. כן, אנחנו בטוחים. שאלה
הבאה? ההלוויה מחר ב-4 וחצי. נראה לי שיהיו כמה חברה מבית ספר.
הוא היה ילד יפה הרון הזה, שהלך וקפץ מביניין. נכון, זה זה
שחתך את הורידים, עוד פעם שכחתי. פדיחות. רק שאף אחד לא שם
לב.
ליערה היה קצת קשה בהתחלה, אבל כולם היו כל כך נחמדים אליה,
היה אפשר לחשוב שהם שמחים שרון מת רק כדי להתחיל אתה. איתן היה
נחמד במיוחד. בכל זאת היה החבר הכי טוב של רון. הוא ממש מבין.
וכל הזמן מחבק, וגם נשאר לישון. שוכב ער כל הלילה ומביט ביערה
ישנה- כל כך דואג לה. מלווה אותה למקלחת, ומלביש אותה, וכל
הזמן מזכיר לה שהיא חייבת להתגבר על רון כמה שיותר מהר, וכמה
שרון היה רוצה שהוא יהיה שם בשבילה, ובגלל זה הוא שם, כי רון
היה רוצה. ואיתן כזה חבר טוב, מזל של רון שהיו לו חברים כאלה.
באמת. ויערה נאחזת באיתן כמו שטובע נאחז בגלגל הצלה, ומחזירה
חיבוקים, ובוכה, ומספרת לו כמה שהיא מתגעגעת. איתן מאמץ אותה
קרוב ללבו, מחמם אותה, מרגיע, משכיב אותה במיטה, יוצא לאונן
בשירותים וחוזר רק כדי לתת לה נשיקה אחרונה לפני השינה. טוב
שיש איתן.
לנטלי קר, והיא קמה מהמיטה וסוגרת את החלון. נדמה לה שהדמות
מתחת לפנס מתבוננת עליה, והיא נשענת קרוב יותר, רק כדי לראות
אותה נעלמת בצללים. מוזר, לרגע היא הייתה בטוחה שזה רון. אבל
רון מת היא גוערת בעצמה, ותפסיקי לחשוב עליו. מה זה עוזר לך?
טיפשה. תמיד מתאהבת בבן הלא נכון. והוא כבר השני שמת. אז מה אם
גיל נהרג בתאונת דרכים? הוא מת בדיוק כמו רון עכשיו. נדמה לה,
לנטלי, שהיא יודעת שזו אשמתה, והמחשבה מכרסמת בה. נורא מכאיב
לחשוב על זה. והיא מנסה שלא, אבל שניים ברצף? אולי זה משהו
בנטלי? אבל רון לא ידע בכלל... ואולי זה לא משנה? אולי רק
העובדה שהיא מרגישה משהו הורגת אותם? די, איזה מחשבה נוראית.
נטלי נכנסת לשמיכה. שם, מתחת לפוך, אף אחד לא יכול להכאיב לה,
והיא נרדמת.
בסוף הגיעו די הרבה חברה מבית ספר, כולם עמדו ושתקו. הייתה
תפילה קצרה. כמה בנות הזילו דמעה. נטלי בכתה, יערה בכתה ואיתן
חיבק אותה חזק וליטף לה את הגב, מעביר את ידו על חזייתה.
ההורים נראה קצת חיוורים. מחירי הסלונים נורא עלו בזמן האחרון,
ועם כל ההוצאות האלה של הלוייה, השבעה, המצבה והאזכרה זה עלול
לקחת קצת זמן. למה דווקא עכשיו? נו באמת רון, באמת היית חסר
התחשבות הפעם. אידיוט.