זה הריח של הבושם שלה
מגע השמש סביבי
ואיך שבדיוק בדרך הנכונה
נופלות קרני השמש.
היא שלי.


נבלעת בין ירוק לנצחיות
אבן קרה וההר.
הוא שייך רק ללב הצמא שלי.
זרועות פרושות לחבקני
הוא שלי


זה המגע שהיה
האגם שקפא.
והבניין ההוא, הגבוה
עיניים בהירות וחיוך של הכל
והוא היה.


וברבור במעופיו.
טיפות של גשם קר על הגב.
והיופי הציורי הנצחי,
קורצת ברכות
והיא הייתה.


שוב ערב חוזר.
ואז ממהר,
שוב לאהובתו לרוץ .
בשערה הוא שזר.
זר פרחי בר.
והם היו.

והיא אחת.
והיא שייכת לי עכשיו.
וגם אתה , שמצאתי אותך שם.
איתי לעולם.

מעבר לים -
באירופה הדוממה
ממתינה לי אירלנד-
אירלנד הקסומה.